הוא מגיע ומתחיל נובר
מחפש בי קצת עומק
בתוך החלל הזה,המלא בהצהרות ובדעות
בתוך החדרון הזה.ארבעה קירות ללא חלון
והוא ללא מוצא, ממשיך ומחפש מסביב לקופסה.

לא שואלת, ולא מנסה
הוא טוען שזה מוזר, וכי אני לא אישה
יכול להיות שהוא שגה, ואף שיש משהו בדבריו
כי טרם טעמתי, חלק רב ממני סגור ומבוצר
ואין סיבה ריאלית, שבויה בזמן-וזה חלף ועבר.

והוא לא מאהב אך קיימת תשוקה
לסיעור המוחין שהוא גורר אותי מדי פעם לפעם
הוא גורם לי לחשוב.
אט אט הוא מגיע, יותר ויותר קרוב
ואני לראשונה בחיי פסיבית
מעדיפה אילמת, מאשר לוותר על שיחה בריאה.

וזאת אני, ואני לא מושלמת
בעולם משלי, שיכול למחוץ את העולם בו כולכם מתנהלים
קדקודי בוער, תוסס בידע
ותמיד יש מקום לדברים נוספים
כי כן קיים בי מה ששוכן במוחם של אותם אינטלקטואלים
אבל אני אחרת, שוברת ועוקפת חוקים
אבל יש בי גם פיקחות, ממתינה בסבלנות לרגע המתאים.

ולמרות כל מה שהצהרתי בזה הרגע יש לי תכנונים.
לשנות שמבחינתי מדובר בהיוולדות מחדש
או לסחוף סובבים בדעותיי כי הטעם של אחרי אף מתוק מדבש.
לא נחה לרגע,סוערת כמו פרא ויש אש בדמי
ובינתיים, למרות הכול העולם יחכה -
הוא עוד לא מוכן לקראתי.