כל אחד חיי בפינה אחרת,
ורק אני נשארתי מפוחדת,
נשארתי עם הלב שלא רוצה להפסיק -
שלא מוכן לשים נקודה אלא רק פסיק,
שמש זורחת, קרן אור מאיר אל חדרי -
ועל פניי חיוך, וגם הוא לא אמיתי
לזיוף בחיינו נתנו מקום מכובד,
הרוע חודר ללב כמו סכין-חד
לאט לאט הכל נכחד,
ובעיניי הכל שחור, לא מיוחד
הטעם נעלם, איכות התקלקלה
שוכבת לגמרי לבדי, באותה המיטה
ומדמיינת אותי אחרת
יותר חזקה ויותר מבוגרת,
וכרגיל חוזרת לזיכרונות
לימים היפים שיצאתי לבלות
לא בזבזתי דמעות והייתי חזקה
הימים היפים שלא הכרתי אותך
שיחקתי בבנים, הייתי אלופה
עד שיום אחד התפוצצה הבועה
הילדה האכזרית והרעה, התאהבה
הייתי רק אני, רק אני ואתה
הכל היה טוב, ולא חששתי מכלום
עד שיום אחד, הכל התפוצץ בבום!
2.12.07 |
