אני בורחת אלייך,
כתיבה יקרה,
מוצאת מקלט בין דפייך,
מחברת עתיקה.
מלכלכת שורותייך,
בדיו ורוד ודק,
ממלאת אותן בשיר חמוץ- מתוק מדוקדק.
נזהרת לא לצאת מהשוליים לבחוץ,
ממש כמו בחיים, למרות שמחכה כבר לפרוץ.
אני בורחת שוב אלייך,
כי את תקבלי את הכול.
את העצב, את הצחוק,
את הכול- ובלי לשאול.
בלי לדעת למה ומאיזו סיבה,
תאספי את כל מילות הלב ותשמרי אותן באהבה.
ולך אעניק את סודותיי,
ולך אעניק את יצירתי,
ואיתך אחלוק את רגעיי,
ואיתך אוהב כל חלק שבי.