[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הדבר היחידי שהפריד את רועי מהשפיות שלו היה צבע כחול. רועי
אהב כחול. אהב את הים. אהב בחורות עם עיניים כחולות. אהב סרטים
כחולים. פשוט אהב כחול.
אך באותו יום לא היה כחול. רועי ראה רק אדום בעיניו. הוא ראה
את הדם שלו.
טוב צפוי אפשר לומר. בעקבות זה שחתך את ורידיו בסכין מטבח. זה
היה יכול להיות מוזר אם לא היה מדמם.
עכשיו הוא בדרך לבית החולים. אשפוז דחוף. השותף שלו לדירה מצא
אותו מדמם ומסומם. בזכות  הסמים רועי לא הרגיש את הכאב. אבל לא
בגללם הוא חתך לעצמו את הורידים.
הוא בהה באורות הכחולים שבתקרת בית החולים והתעלף. מאותו רגע
הוא זכר רק שחור. "זה היה מוות קליני." אמר הרופא לירון, שותפו
לדירה של רועי "מזלו שהוא עוד חי".
פניו של רועי כבר היו כחולים. כמעט מת. אבל מאיזו סיבה הוא חזר
לנשום.
הוריו של רועי נשמו לרווחה כששמעו שרועי עודו בחיים. אפילו
אחותו שהתנתקה ממנו שלוש שנים פתאום מצאה את עצמה מחבקת אותו
בטיפול נמרץ ובוכה. בנה התינוק ליאור בכה בידי אביו רן
מגעגועים לאמו. ואמו בכתה על לבו של רועי. רועי ליטף אותה
קלות. "היה כחול רוית?" שאל רועי. רוית, אחותו, המשיכה לבכות.
"היה כחול?" שאל שוב ושוב התעלף.
אלה היו דקות נוראיות להוריו ואחותו ולשותפו לדירה. רועי המשיך
לפרפר בין חיים ומוות. פעם שחור, פעם אדום, פעם לבן. צבעים
רבים ראה. רק לא את הכחול שכל כך רצה.
כשקם הוא הביט על נורות בית החולים "כחול?" שאל מרוגש.
הימים שאחר כך היו מוזרים מדי לרועי. הוא חתך שוב ושוב את
ורידיו ונשלח כבר לטיפול פסיכולוגי. הוריו היו אבודים. לא ידעו
מה לעשות.
"למה אני פה?" שאל רועד רועי מקופל כתינוק על ספתו של
הפסיכולוג בבית המשוגעים. "אני לא משוגע." אמר "אני לא משוגע."
צעק על הפסיכולוג.
"נתנו לך כדורי הרגעה?" שאל אותו הפסיכולוג. רועי הניד ראשו
מצד לצד בשלילה.
"לא נתנו לך?" שאל שוב הפסיכולוג. "לא" אמר רועי "לא. לא נתנו.
היו אמורים לתת לי?"
"לא" ענה לו הפסיכולוג "רק רציתי לדעת שהכל בסדר אצלך."
רועי: "אני בסדר. למה אני פה?"
פסיכולוג: "כחול. כחול. אתה תמיד אומר כחול."
רועי: "כחול. אבל אין פה כחול. אפילו הספה המכוערת הזאת לא
כחולה. היא כתומה."
פסיכולוג: "ואם היא היתה כחולה. היית יותר רגוע עכשיו?"
רועי: "אולי."
פסיכולוג: "מה זה הכחול הזה?"
רועי: "צבע."
פסיכולוג: "רועי. אני לא אוכל לעזור לך כך. מה זה הכחול?"
רועי: "כחול? שמיים. ים. שלוות נפש. סקס. חומר ריח בשירותים
בבית וכאלה דברים."
פסיכולוג: "רועי. למה אתה אובססיבי עם הכחול הזה?"
רועי: "כי אני בן מלכים."
פסיכולוג: "מה?"
רועי: "מאז שחזרתי מהודו אני מחפש את ההוכחה שאני בן מלוכה.
ולבני מלוכה יש דם כחול. רציתי להוכיח להוריי שאני בן מלוכה."
פסיכולוג: "אלה רק סיפורים."
רועי: "זהו. שאלה לא. בהודו נפגשתי עם חכם שאמר לי שאני בן
מלוכה. הוא לקח חתיכת עץ ופצע את עצמו והראה לי שדמו כחול. הוא
אמר לי שגם דמי כחול. וכחול זה צבע רב משמעות."
הפסיכולוג תפס בראשו ולא ידע מה יוכל להגיד לרועי.
רועי: "אתה יודע שזה נכון."
הוא נתן לפסיכולוג את הקמע שהיה סביב צווארו. בקמע היה בקבוקון
קטן ובו נוזל כחול.
רועי: "זאת שארית מדמו של החכם. הוא נפטר מול עיני. מדמם דם
כחול. ועכשיו היה תורי להוכיח שגם אני בן מלוכה. אבל דמי לא
מכחיל. הוא עודנו אדום."
הפסיכולוג שהחזיק בקמע רעד כולו באימה. תחושות פחד מילאו אותו.
הוא רעד עד שנפל מידו הבקבוקון והתנפץ על הרצפה.
רועי החזיק ידיו מעל פניו ובכה.
פסיכולוג: "אין כחול יותר רועי."
רועי ניסה להרים את השברים ולאסוף את הדם של החכם בחזרה
לתוכם.
פסיכולוג: "אין כחול יותר רועי."
רועי ישב ובכה על רצפת הפסיכולוג לצד השברים של הבקבוקון.
רועי: "אבל זה היה הדבר היחידי שהחזיק אותי בחיים. הכחול הזה."
וצנח מת על הרצפה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול ניגש אלי
מישהו ברחוב
ואמר לי שהוא
היה מת לפגוש
אותי


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/3/10 18:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויולט אטרקצי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה