כמו תמיד הכל התחיל אי שם בשלהי 2007, בדיוק כשנינט עשתה
קרחת.
בעצם זה התחיל איפשהו בתחילת המילניום הנוכחי, באיזה פרק של
"חברים". הפרק שבו רוס עושה רשימה של 5 נשים שהוא יכול לשכב
איתן בלי שרייצ'ל תתעצבן, ובסוף הפרק הוא מתחיל עם הדוגמנית
איזבלה רוסליני או מישהי. מאז להרבה זוגות יש רשימה דומה: 5
מפורסמים או מפורסמות שלכל אחד מבני הזוג מותר לשכב איתם בלי
שבן או בת הזוג תכעס, פשוט וקל.
שם זה התחיל, ברק ונועה, אז בקשר טרי וחם, החליטו גם להשתעשע
עם הרעיון של רשימה שכזאת. הרשימה סימלה עבורם מה שהיא מסמלת
עבור כל גבר או אישה במערכת יחסים, איזשהו ניצוץ של תקווה או
יותר נכון פנטזיה מטורפת, על זה שהם לא מחויבים זה לזו עד הסוף
המר.
לקח להם קצת זמן והיו לא מעט חילופים אבל בסופו של דבר שניהם
גיבשו רשימה מכובדת וסקסית לכל הדעות. הרשימה של ברק כללה גם
את נינט "המאמי הלאומית" (דאז) טייב.
בינתיים השנים חלפו, הרשימות נשכחו, היחסים פרחו, הקילוגרמים
של נינט ירדו, והחיים של שניהם התקדמו. הכל היה מושלם, עד
שנינט עשתה קרחת.

ברק ונועה, חזרו ביחד מטיול ארוך בדרום אמריקה, אחרי הצבא.
טיול שלאחריו היה ברור לשניהם שאם הם עברו את הטיול כזוג, לא
יהיה שום מבחן שהם לא יעמדו בו. הם חזרו ארצה עדיין באופוריה
שעטפה את הטיול שלהם והתחילו את חייהם המשותפים בארץ. ברק
התקבל בהצלחה לאוניברסיטה העברית בירושלים ללימודי משפטים
ונועה החליטה להישאר במרכז, לעבוד ולעשות פסיכומטרי במטרה
להתקבל לאוניברסיטה העברית ולעבור בשנה הבאה לגור עם ברק
בירושלים.
השנה האוניברסיטאית התחילה, ובערך בתזמון הזה, נינט כאמור,
החליטה לקצוץ את שיערה. ברק, שנגעל והזדעזע מנשים עם שיער קצר,
לא היה מוכן להפלות את נינט לטובה, ועוד באותו היום היא עפה מן
החמישייה החושנית שלו. הייתה לו איזה שריטה, נשים עם שיער קצר
הזכירו לו גברים, הוא לא סבל אותן, ובטח לא ייתן יד וישאיר
מישהי קרחת בחמישייה שלו. לנועה דרך אגב, היה שיער ארוך שחרחר
וגלי. עברו כמה ימים שבהם ברק השתעשע עם הרעיון של להכניס
מישהי חדשה לחמישייה, אבל הוא לא כל כך מצא לזה תועלת, לא יהיה
לו באמת סיכוי לשכב עם אנג'לינה ג'ולי או מישהי כזאת, ככה שחבל
לבזבז על זה זמן. עד שיום אחד...

ברק נשען על איזה קיר ליד אחת הכיתות באוניברסיטה, חיכה
שהשיעור יתחיל וחיפש איזה מספר בפלאפון שלו, ואז הוא ראה אותה.
בסרטים זה תמיד נראה כאילו לגיבורה יש איזה כניסה מרשימה כאילו
שכולם מסתכלים רק עליה, וכמו בסרטים שלה, ככה היא הסתובבה
באוניברסיטה העברית בירושלים. רק שהפעם זה לא היה בסרט. מסביבה
אנשים כל הזמן דיברו ולחששו פינו לה את הדרך במעין יראת כבוד,
היה רדיוס של כמה מטרים טובים בינה לבין כל אדם אחר, כאילו
פחדו לפגוע בשלמות שלה. והיא מצדה, הלכה לבד, בודדה, מובכת
וחמודה להפליא. היא לבשה חצאית קיצית, חולצה לבנה מכופתרת
ונתנה לשיער החלק שלה לכסות בדיוק חצי מהפנים המפורסמות שלה.
באותו הרגע, ברק הפסיק לחפש את הטלפון שרצה ופשוט שלח הודעה
לנועה: "5- נטלי פורטמן".
ברק הודה לאלוהים, כמעט בקול רם כשראה את נטלי פורטמן נכנסת
לשיעור שלו. הרדיוס מסביבה נשמר גם בכיתה, והיו לפחות שלושה
כיסאות פנויים מכל כיוון שלה. הוא נכנס אחריה, וכמעט התיישב
כמה שורות מאחוריה, ואז הייתה לו הארה. הארה כזו שאפשר לראות
על בן-אדם שמשהו השתנה בו. ברק פשוט הבין יותר טוב את המצב
שהיה בו. הוא התעשת על עצמו ועל תוכנית פעולה במשך כמה שניות
ואז הוא ניגש אליה, ובנונשלנטיות מוחלטת פשוט שאל:
"המושב הזה תפוס?"
נטלי פורטמן ששמחה על הקרבה האנושית פשוט חייכה וסימנה "לא" עם
הראש.
במשך כמעט כל השיעור, ברק אפילו לא הסתכל לכיוונה, והתעלם
לגמרי מקיומה. הוא הסתכל רק על המרצה וניסה בכל הכוח רק להקשיב
לשיעור. הוא ידע שהיא זאת שצריכה להתחיל לדבר. ובאמת כמה דקות
לפני סוף השיעור, היא שאלה אותו אם הוא הבין את המשפט האחרון
שהמרצה אמר. ברק הסביר לה בנוחות היא הנהנה להבנה, ואז הוא שאל
בקור רוח וכאילו בדרך אגב:
"יש לך מבטא מעניין, מאיפה את?"
נטלי עשתה פרצוף תמוה, לקח לה זמן לקלוט שברק לא מזהה אותה,
הוא כמעט וחזר שוב על השאלה שלו עד שהיא התעשתה על עצמה ואמרה
"נולדתי בארץ, אבל גדלתי המון שנים בארצות הברית."
"וואלה? מגניב, אני ברק דרך אגב" אמר והושיט יד ללחיצה.
"נטלי". היא הציגה את עצמה בנחמדות. כאילו רווח לה שברק אינו
מכיר אותה.
"נטעלי???" שאל תמוה ועצר לרגע את הנענוע של לחיצת הידיים.
"לא, נטלי" היא חזרה על השם יותר לאט וברור.
"אהה נעים מאוד" הוא אמר וחייך.
הם המשיכו בשיחת חולין קלילה וזהירה מצד שניהם, עד לסוף
השיעור.
ברק ידע שהוא חייב להכות בברזל בעודו חם. בשניה שהשיעור נגמר,
הוא שאל את נטלי אם היא תרצה לעשות איתו עכשיו את העבודה
שהמרצה נתן, אבל לפני שנתן לה הזדמנות לענות עצר אותה וענה
לפלאפון שכאילו רטט לו בכיס. הוא זייף שיחה קצרה עם נועה, נטלי
נשארה עומדת מולו מנסה להראות כאילו היא לא מאזינה לשיחה,
שבסופה כמובן אמר, "גם אני אוהב אותך" וניתק.
"כן, סליחה, אז מה את אומרת? נלמד ביחד?"
"אתה יודע מה?" אמרה בחיוך, "למה לא???"
"סבבה, אז רוצה לשבת בספריה? או ללכת לבית של..... אוי שיט!!!!
בדיוק נזכרתי, אמא שלי אמרה שהיא תבוא לבקר אותי היום... פאק,
לגמרי שכחתי...אכפת לך אם נקבע לפעם אחרת?"
"אין בעיה" אמרה נטלי נבוכה. ויצאה לאט מהאולם.
ברק עמד מאחוריה בוחן אותה מתרחקת, הוא ידע שעם כל בחורה צריך
לשחק וברק ידע טוב מאוד לשחק מאז ומתמיד, עם כל בת שרצה, ככה
למעשה הוא השיג את נועה. הוא פגש אותה בבניין שלו, בחדר
המדרגות ומיד נדלק עליה. הוא ידע שכל ניסיון לסתם שיחת חולין
בחדר המדרגות ירתיע אותה, כי היא תדע שהוא מנסה להתחיל איתה.
אז במקום פשוט להתחיל איתה, הוא דפק לה על הדלת בשעת ערב
מאוחרת, ושאל "אם יש לך אולי תה במקרה? פשוט חברה שלי חולה
ואין לי את התה שהיא אוהבת...." תדמיתו השתנתה בין רגע במוחה
של נועה והוא ידע את זה. בפעם הבאה שנפגשו בחדר המדרגות, נועה
שאלה לשלומה של החברה, ברק עשה פרצוף עצוב, סיפר שהם נפרדו
והוסיף "היא כנראה לא הייתה מוכנה לקשר רציני..." לא חלפו
שבועיים ונועה כבר הייתה שלו.
אבל בשביל לשחק עם נטלי פורטמן צריך "קצת" להעלות את הרמה, הוא
ידע את זה והיה מוכן לזה. הייתה לו תוכנית בראש והוא נצמד
אליה. תוכנית וביצים ממש גדולות.
בדרך לדירה, ברק התקשר לנועה ושיתף אותה בתוכניתו הזדונית.
נועה לא הייתה שותפה להתלהבות כמו שחשב. היא לא בדיוק האמינה
שהוא יצליח או שבאמת ילך עם זה עד הסוף, אז היא שתקה ונתנה לו
להשתעשע עם הרעיון של באמת לשכב עם מישהי מהחמישייה, כאילו שזה
לא מפריע לה.

בסוף השבוע הוא חזר למרכז, הוא ונועה התכרבלו ביחד מול "ליאון"
שהוא לקח ב DVD. ליאון היה הסרט האהוב עליו עוד מאז שראה את
הביקורת עליו בעיתון, לפני שאפילו ראה סצנה אחת ממנו. קצת לפני
שעלו הכתוביות ואחרי הקטע עם הנצרה, בדיוק כשהתחיל להתנגן ברקע
shape of my heart של סטינג, נועה הסתכלה עליו בדאגה ואמרה:
"היא ממש חמודה אתה יודע..."
"כן..." ברק נאנח בחיוך,  "עכשיו אפילו עוד יותר, מזל שארך לה
השיער מאז ונדטה."
"אוי.... עוד פעם אתה עם השיער הקצר הזה... מה יהיה איתך?"
"אני לא יודע, זאת שריטה נו... את יודעת..."
"ומה יקרה אם אני אעשה קרחת???"
"אל תעמידי אותי במבחן הזה..." אמר בחצי חיוך ונישק אותה.

למחרת בבוקר ברק כבר חזר לירושלים ישר לשיעור עם נטלי. הוא
הגיע מוקדם והתיישב לבד. עברו עליו כמה דקות מורטות עצבים אבל
בדיוק שהמרצה נכנס לאולם, שמע לידו קול חמוד במבטא אמריקאי
ששאל "אפשר לשבת כאן?" ברק רק חייך והזיז את התיק שלו. הוא עלה
על המסלול הנכון, במשך השיעור הוא הקסים את נטלי בכל מיני
הערות והארות, היא צחקקה בעדינות, בכדי לא למשוך יותר מידי
תשומת לב. בסוף השיעור הוא הזמין אותה לשתות איזה כוס קפה
בקמפוס, היא שמחה להזמנה וענתה בחיוב. הם המשיכו בשיחת חולין
בלתי מחייבת. נטלי הנהיגה את השיחה לכיוון עסקי השעשועים, היא
רצתה לבחון את ברק, הוא שיקר בפשטות ואמר "אני נורא אוהב
טלוויזיה אבל ממש גרוע בשמות..." ברק לא נשאר חייב ובעדינות
הפנה את השיחה לקשרים רומנטיים, הוא וידא שהיא פנויה וכאילו
בדרך אגב הזכיר את נושא החמישייה שיש לכל אחד מהם. נטלי קפצה
על ההזדמנות ומיד דרשה שיגלה לה את החמישייה שלו. ברק התפתל
קצת אבל לבסוף נכנע. ולאט לאט הרבה אחרי שהקפה כבר התרוקן, הוא
סיפר לה על החמישייה שלו. לאורך כל השיחה הוא נזהר לא להזכיר
אף שם במפורש.
"טוב הראשונה היא ההיא מ'אישה יפה', נו... זאת ששיחקה גם
ב'נוטינג משהו'..."
"אה, ג'וליה רוברטס?"
"כן.... לא, רגע, ג'וליה קוראים לה? את בטוחה? היא שיחקה גם
ב'אושן 11' אולי?"
"נו.. ג'וליה רוברטס!"
"טוב אם את אומרת..."
"היא ממש יפה... נו, ומי השנייה?"
לאט ותוך כדי אמנזיה קלה, פירט ברק את כל החמישייה שלו, למעט
מספר 5 כמובן, הוא פשוט החליף אותה ב-רנה "נו... זאת ששיחקה
ביומנה של ברידג'יט משהו..." זלוויגר.
בסוף הקפה הם קבעו להיפגש ללמוד בהמשך השבוע, כשנטלי רשמה לו
את הטלפון שלה היא ביקשה בשקט "רק אל תיתן את הטלפון שלי
לאנשים... טוב?"
"את מי זה מעניין???" שאל ברק בתמיהה, הרים את קולו ואמר
בציניות "יו יש לי את הטלפון של נטלי יו..." נטלי הרגיעה את
ברק בחיוך ונפרדה ממנו לשלום בנשיקה רכה במיוחד על הלחי.

ברק היה בעננים ורץ לספר לנועה על ההתקדמות בתוכניתו הזדונית,
נועה מהצד השני של הקו הייתה די עצבנית, ברק לא קיבל את הפרגון
שציפה לו, בלשון המעטה. נועה הסבירה לו בטון כועס ואיטי שאם
הוא נכנס למערכת יחסים עם נטלי פורטמן, חמישייה או לא, זאת
בגידה מבחינתה. ברק טען מצידו שאם הם ישכבו זה בסדר כי היא
בחמישייה ואם לא אז היא סתם עוד ידידה רק מפורסמת. נועה לא כל
כך אהבה את מה ששמעה, ברק המשיך לתרץ והיא רק התעצבנה עוד יותר
וניתקה את השיחה.
ברק הבין שהמצב הרבה יותר רגיש ממה שחשב, הוא ידע מה באמת חשוב
ועוד באותו היום חזר לביתה של נועה, שניהם דיברו הרבה, וגם בכו
קצת. לבסוף אחרי שעות רבות של שתיקה, נועה אמרה את המילה
שמערערת את הבסיס של כל מערכת יחסים, אולטימאטום.
האולטימאטום של נועה היה פשוט, יש לברק חודש בדיוק לעשות את כל
מה שהוא רוצה עם נטלי, אבל בסוף החודש הזה היא חייבת להיות
מחוץ לחייו לגמרי, לא בתור ידידה, לא בתור חברה לא בתור שום
דבר.
ברק היה קצת המום ולא כל כך ידע איך להגיב. נועה הסתכלה עליו
בעיניים מפוצצות מדמעות ואמרה:
"תיקח את ההצעה הזאת עכשיו, עוד מעט היא כבר לא תהיה על
השולחן!"
ברק הנהן בראשו, הם התחבקו ונועה לחשה לו בחיוך עצוב
"בהצלחה..."

למחרת ברק חזר לירושלים, מפוקס על המטרה יותר מתמיד: נטלי
פורטמן תוך פחות מחודש. ואז לעזוב אותה בצורה כזאת שהיא לא
תרצה לדבר איתו בחיים.
הוא פתח את המחשב וקרא את כל החומר שמצא עליה, הוא למד על
הילדות שלה, על מה שדחף אותה למשחק, סרטים שעשתה, שחקנים
ששיחקה איתם, דברים שהיא אוהבת לעשות, לאכול, לשתות, מה לא?
הוא קרא הכל עליה. שמישהו יוצא עם סתם בחורה והוא עושה עליה
חיפוש ב'גוגל' הוא יכול ללמוד דבר או שניים עליה, אבל כשהבחורה
היא נטלי פורטמן כל החיים שלה פרוסים לפניו, רק צריך לדעת לשנן
את הדברים הרלוונטיים אליך ולהשתמש בהם בתזמון הנכון.
אז ברק ישב ועשה שיעורים, וכשחשב שהוא מוכן למבחן הוא התקשר אל
נטלי והזמין אותה ללמוד אצלו. נטלי ענתה בחיוב. לפני בואה, ברק
סידר וצחצח את הדירה, כי קרא שהיא בעצמה חולת ניקיון, גרם לבית
להריח מבישולים, שם ברקע דיסק שידע שהיא תאהב, קנה שתייה ואוכל
לטעמה, והניח כאילו במקריות את "האזרח קיין" על השולחן בסלון,
הסרט שבמספר ראיונות טענה שהיא לא יכולה לסרב לצפייה בו. הוא
התקלח והסתדר ועד שהיא הגיעה התחיל בעצמו לעשות את השיעורים
כדי שיוכל להראות חכם יותר, דבר שהיה מאוד פיקח שלעצמו. הרעיון
של לצאת עם מישהי שאתה כבר יודע איך להקסים אותה, נורא קסם
לליבו.
שעת ה'ש', ונטלי, הגיעו. הוא פתח לה את הדלת לרווחה, היא
נכנסה, בוחנת בעדינות את הדירה. לשניהם הסיטואציה נראתה מוזרה,
נטלי נראתה לא שייכת לדירת הסטודנטים הטיפוסית, לא משנה כמה
נקייה ומסודרת הייתה. היא הסתובבה בזהירות בין החדרים במהלך
הסיור המודרך שלך ברק, משתדלת שלא לגעת בכלום. היא נראתה
בעיניו כמו מלכה מחוץ לארמון, וגם בעיניה היא לא הרגישה בדיוק
בבית. אבל שניהם, ובמיוחד ברק, ידעו להסתיר את הרושם הזה.
נטלי לאט לאט התחילה לשים לב לדברים שמצאו חן בעיניה, כמו
המוזיקה ותמונות חדשות שברק "בדיוק קיבל ליומולדת", השתייה
שהציע לה, "מצטער לא הספקתי לעשות קניות, אז יש לי רק את
השתייה האהובה עליך..." או הנשנושים שהיו החטיף שגדלה עליו
בתור ילדה. ועד שהתיישבה על הספה וראתה את ה'אזרח קיין' שברק
"בדיוק קיבל את זה מנועה והתכוון לראות את זה אחרי שהם יסיימו
ללמוד" היא הרגישה כבר הרבה יותר 'בבית'.
הם התחילו ללמוד, ברק הדהים אותה בחריפות המחשבה שלו שקלעה
כמעט תמיד. כשסיימו הוא הציע לה להישאר לראות איתו את הסרט,
והיא כצפוי לא סירבה. החורף הירושלמי הכה בעוצמה והם התכרבלו
ביחד מתחת לשמיכת פליז, עם פופקורן מול הסרט. כשעלו כתוביות
הסיום לשניהם היה מן חיוך מטופש כזה, ברק הציע לה קפה, והיא
ענתה: "רק אם אני מכינה, אתה פינקת אותי מספיק היום..."
היא הלכה להכין קפה, וברק בנתיים זיפזפ ברנדומאליות בין
התחנות. באחד מערוצי הסרטים בדיוק שידרו את מלחמת הכוכבים, ברק
לא התבלבל רק אמר "אוי, אני שונא את מלחמת הכוכבים" והמשיך
בשלטוט. נטלי שמעה אותו מהמטבח וחייכה לעצמה, כשחזרה לסלון,
ברק בדיוק נעצר על איזה פרק של "סקרבס". "אני מת על הבחור
הזה..." הוא אמר, נטלי הסתכלה לברק בעיניים ואמרה: "כן, הוא
אחלה בחור..."
אם החיים של ברק היו סרט, אז על השבועיים הקרובים היו עושים
מונטאז' עם איזה שיר שמח וישן ברקע וכל מיני תמונות שלו ושל
נטלי צוחקים ביחד ותמונות של נועה לבד בבית. מהרגע שהם סיימו
את הקפה, ונגמר הפרק, הם היו בלתי נפרדים. הם עשו הכל ביחד, הם
התאימו את המערכות שלהם אחד לשניה, עשו שיעורים ביחד, דיברו
בטלפון ובמסנג'ר בלי הפסקה. אפילו הלכו לקניות ביחד. באחת
הפעמים, הם הסתובבו ביחד בקניון בחיפוש אחר תנור לדירה של ברק,
בדיוק שנכנסו לחנות, הקרינו שם על בערך 80 מכסי טלוויזיה
ענקיים קטע מ'ליאון', ברק מיד זיהה את הקטע וידע שהיא לא תופיע
בו, אז הוא העמיד פנים שהוא לא מכיר את הסרט ונעמד להסתכל
עליו, נטלי, שרצתה לשמור על תיבת פנדורה סגורה, זירזה אותו אל
מחוץ לחנות מיד לאחר שרכש את התנור. היא סיפרה לו שהיא "בשאיפה
להיות שחקנית" אבל קצת הצטנעה לגבי היקף קריירת המשחק שלה.

ככל שהזמן דחק הם רק הלכו והתקרבו, במשך כל הזמן הזה ברק המשיך
עדיין לנהל את שגרת חייו עם נועה כרגיל, דבר שגרם לנטלי להמשך
אליו עוד יותר. ברק הרגיש את זה, הוא בנה על זה, אבל הוא לא
ציפה שגם הוא ימשך אליה בחזרה. ברק ידע להבדיל טוב מאוד בין
משיכה מינית להתאהבות. ולאט לאט הוא הבין שהוא מתאהב בה בחזרה.
היא הייתה עצמה לידו, וזה מצא חן בעיניו. מעט מאוד גברים בעולם
לא היו נגררים למצב הזה אחרי כזאת קירבה לנטלי פורטמן. היה בה
כל מה שגברים אוהבים, יופי וזוהר של כוכבת קולנוע, וחמידות
ותמימות של הבת של השכן. היא הייתה פשוט מושלמת.
ברק פחד להודות בזה בעצמו, שלא לדבר על להזכיר את זה בקול רם
למישהו, הוא פחד לחשוב על זה, וכל פעם שמוחו פנה לדוש בנושא,
הוא מיד עצר בעדו וניסה להתנער מן המחשבה. הוא כבר ידע שהוא
יהיה עם נועה לעד ולא חשב שבעוד מיליון שנה הוא יתאהב במישהי
אחרת, לא משנה כמה מפורסמת היא תהיה. אבל ככל שנקפו הימים הוא
כבר לא היה יכול להתכחש לזה, הוא היה צמא לה, לקולה, למגעה,
לקרבתה. מוחו וליבו דפקו ביחד "נטלי נטלי נטלי נטלי נטלי
נטלי..." הוא פשוט לא היה יכול להתנער ממנה, כל מחשבה שחלפה
במוחו קושרה בדרך זו או אחרת אליה, היא הייתה הסיבה לקבלת כל
החלטה. התאהבות לשמה.
השבוע השלישי של האולטימאטום של נועה חלף, וברק הרגיש כאילו
הוא רק הולך ומסתבך. נועה, שחשה בשינוי כלשהו אצל ברק, דאגה
להזכיר לו את התנאים שהציבה, ברק הגיב בצייתנות, והבטיח לה
ש"עד סוף השבוע זה נגמר לטוב או לרע..."
השבוע האחרון התחיל כרגיל, שיעור ביחד, אחר כך איזה קפה וארוחת
צהריים, ובערב הם שוחחו שעה ארוכה בטלפון. ביום שני הם נפגשו
ללמוד בדירתו של ברק, ונטלי הייתה חמודה מתמיד. ברק כבר לא היה
יכול להתרכז בלימודים, בכל הזדמנות שהייתה לו היה מסתכל עליה,
בוחן בזהירות כל סנטימטר בגופה במחשופה ובפניה. לעיתים היא חשה
במבטו מתרוצץ על גופה אבל היא לא עצרה בעדו, היא נהנתה ממבטו
המלטף כמו קרני שמש ביום ירושלמי קר. מבטיהם הצטלבו לשניה,
עינה נחו על עיניו. ברק נבהל, קם מיד ותירץ שהוא חייב לשתות
משהו. נטלי הרגישה שזה הזמן לתקוף בחזרה, היא סיפרה לברק על
איזה פאב ששמעה שממש מגניב שם בימי חמישי, והציעה לו לבוא
איתה. ברק פשוט לא הצליח לסרב לה וענה לה בחיוב.
יום חמישי הגיע, ברק התלבש והתבשם ממיטב מלתחתו. הוא אסף אותה
וביחד הגיעו לפאב. המקום לא היה משהו מיוחד, סתם פאב סטודנטים
טיפוסי, קטן, חשוך וטחוב. המוזיקה אילצה אותם להתקרב עוד יותר
אחד לשניה, והמבצעים על השתייה החריפה ערפלו את חושיהם. שניהם
צחקו, והחליפו נגיעות קטנות ובלתי מזיקות מתחת לשולחן. השיחה
גלשה במקריות מתוכננת אל סקס ומערכות יחסים. ברק ניסה למצוא
לנטלי מישהו להתחיל איתו. נטלי פסלה את הטיפוסים שהציע לה בזה
אחר זה. לבסוף הוא פשוט שאל אותה:
"אז מה הטיפוס שלך???"
היא חייכה, הסתכלה לו בעיניים ואמרה בחושניות "לא יודעת, כנראה
שעוד לא פגשתי אותו..."
ברק לא הגיב לתשובה, רק התקרב אליה באיטיות ובחוסר ביטחון.
נטלי התקרבה בחזרה והם התנשקו בלהט. שניהם עצמו את עיניים
ופשוט טבעו ברגע, כשהתפקחו, נטלי הבינה שכולם נועצים בהם
מבטים, לרגע שכחה ממעמדה בביצה הסלבריטאית. "מה דעתך שנעבור
אליי לדירה?" הציעה. ברק קם, השאיר כסף לקח את המעיל שלה והם
יצאו במהירות מן הפאב.
כשהגיעו לדירה של נטלי לא היה שום דבר שיעצור אותם. מהרגע
שנטלי נעלה את הדלת מאחוריהם ברק השעין אותה על הדלת והם
התחילו להתמזמז בפראות. כל המתח המיני שהיה ביניהם התפוצץ
בשניה אחת. לאט לאט ובלי להיפרד מן השפתיים של ברק, הכווינה
אותם נטלי אל חדר השינה, ברק הרים אותה על המיטה והתחיל להפשיט
אותה באיטיות. לרגע אחד נעצר והסתכל עליה, נטלי קצת נבהלה,
חשבה שאולי הוא נזכר בנועה פתאום ויעצור הכל, אבל ברק נעץ
בעיניה מבט עמוק, ליטף את לחיה ורק המשיך לנשק אותה ביותר להט.
במוחו של ברק התרוצצה המחשבה שאולי זה חלום, שהוא לא באמת עומד
לשכב עכשיו עם נטלי פורטמן. הוא התאפק לא לצבוט אותה, והמשיך
ללטף את כל חלקי גופה.
הם לא הסתפקו בסיבוב אחד, במשך כמה שעות טובות (טובות מאוד
אפילו) הם כמעט ולא נחו. לבסוף נרדמו עירומים כשנטלי מכופפת
בזרועותיו של ברק.

למחרת בבוקר, קם ברק ראשון, ממש מעט אחרי שקרני השמש הראשונות
האירו את החדר. הוא הסיט מעט את הוילון, הסתכל על נטלי שוכבת
לצידו, ליטף את שיערה, והמשיך לבהות בה. במשך שעה ארוכה, הסתכל
על נטלי וחשב עליה ועל נועה. הוא לא האמין למצב שנקלע אליו, גם
לטוב וגם לרע. הוא התלבט דקות ארוכות עד שבמוחו לאט לאט התגבשה
התשובה.

נטלי התעוררה כמה שעות מאוחר יותר עם חיוך גדול על הפנים. החדר
כבר היה מואר לגמרי, ידה גיששה בין השמיכות במאין התמתחות
וחיפוש אחר ברק, כשלא מצאה אותו חשבה שאולי קפץ לשירותים או
להכין לה ארוחת בוקר, אפילו קראה בשמו במבטא החמוד והביישני
שלה. היא התמתחה שוב וחזרה לתנוחת שינה, לפתע פגשה ידה בחפץ
כלשהו מתחת שמיכות. נטלי קצת הופתעה, המשיכה לגשש ותפסה את
החפץ. זאת הייתה מעטפה בצבע האהוב עליה. היא פתחה אותה
באיטיות, ליבה הלם בפראות החיוך הגדול שהיה מרוח על פניה התחלף
באחת לדאגה. היא התיישבה, אוחזת במעטפה. היא הרגישה משהו מתכתי
דרך המעטפה היא הפכה אותה ונתנה לתוכן המעטפה ליפול על הסדין
המוכתם. מן המעטפה נפלו שני פריטים, ניצרה של רימון, ופתק
שהוצמד אליה ובו היה רשום:
"This is from... Mathilda"
היא נשענה לאחור ועל שפתיה התפשט חיוך עצוב.