העצבות הזאת
הדמעות שלה על פניך הן
פסיעות של נווד על חול
כיוונן מהיכן שהיית
זולגות להיכן שהיית צריך להגיע

בכל פסיעה השארת מעט מעצמך
אכן אתה מתכלה
ואם הרוח עוד לא מחתה אותן
היא עוד תמחה
ואם לא הרוח אז הזמן
ואם לא הזמן
אז ממלא הן לא היו קיימות
וחיית באשליה

פעם אהבת ילדה פעם תינוקת פעם כלב
פעם היית אח קטן פעם אח גדול
פתאום היית אבא
ואפילו לא שמת לב

הכאב שלנו הוא על מה שהגדיר אותנו פעם ואיננו
למרות שאולי מצבנו הרבה יותר טוב ובכל זאת
להיות אדם זה לדעת שכל פעם
שאנחנו פותחים את הלב לאהבה
אנחנו גם פותחים צוהר להרבה מאד צער
שעוד יחזור אלינו
להיות אדם זה לדעת ובכל זאת...

מדוע אין אתה יכול בלי?
כי אהבה היא כמו אויר לנשימה
ובלעדיה אנחנו דג מפרפר מחוץ למים
גם חסרי אונים,
זמננו קצוב

הפעם החלטת כבר להמצא בנקודה העתידית הזאת
שבה אתה מרגיש את הערגה למשהו שהיה בעבר
ואתה מצטער שלא ניצלת אותו כתום (אי אפשר)
רק שהפעם המצב עדיין קיים בהווה,
ואתה מתכוון ולהנות מכל רגע,

תמיד היית רומנטיקן חסר תקנה.