תהפוכות הימים ומוראות הלילות
הביאו אף אותו אל בית הרב לעלות,
עמוסה חצר הבית אנשים לעייפה
ודומה כי המתחם כולו טובל בעננת קדושה טהורה.

ניחוחות בישול עשירים גולשים מחלונות בית הרב
מתמזגים בחדוה בזיעת אברך בעל כובע רחב
וביחד עם ריח שכנתו לספסל המבושמת יתר על המידה
עוטף אותו בליל הריחות כמנסה לרמוז לו דבר מה.

הריחות נטמעים בבגדיו, בשיערו ובבשרו
הם אופפים אותו מכל עבר כמו תוהים על קנקנו
שוב אין הוא יודע מי בתוך מי נטמע
מנסים הם לשורותיהם לגייסו אך הוא אינו נכנע.

התור מתארך וההמולה מחרישה את אוזניו
ראשו מסתחרר ודמויות מרצדות מול עיניו
לבסוף השמש מורה לעברו ואל חדר הרב נכנס
מבטו אחריו הולך אך גופו במקומו מובס.

כבוד הרב יוצא לקראתו, לוחש 'בוא' והוא מנסה לקום
כבר אין הוא רואה, אינו שומע ואפו סתום
רגליו בוגדות בו והוא נופל
'קדימה, לרבי אין זמן' - שמש הרב משתדל.

אין הוא זוכר אם קם ואולי על הרצפה נשאר מוטל
כשהרב מלמל דבר מה בשטף מבעד לזקן מדובלל
לא עברה דקה והסיפור כולו הסתיים
חבילת שטרות החליפה ידיים והשמש אל שער החצר אותו כיוון.

ובדרכם החוצה מפלסים נתיב בין ההמון התלוש
נעור בו לפתע מין קול פנימי חלוש
לעולם לא ישכח שכשיצא לחופשי ושבו עשתונותיו
איך למרות האף הסתום היכתה בו הצחנה הכבדה בחייו.

על המקום רבצה עננת חמס מחניקה
מין קוקטייל מרעיל של זיעה חמוצה ועבודה זרה
באשת בערות מהולה בבישום מוגזם
צחנת תאוות בצע, סירחון הפשע המושלם.


מרץ 2005