אני יוצאת מהמקלחת ובוחנת את גופי המעוות.
החתכים כמעט הגלידו.
הצלקות שיוותרו יעלמו עם תחילת הקיץ...

את הסכין שלי הדחת עם שאר הסכינים
והן עומדות שם בשורה:
סכין למריחה.
סכין לאוכל.
וסכין לי.

ואני שואלת את עצמי איך לא ראית אותי?
איך הלכת והשארת אותי שם לבד?
איך דרשת ממני לבוא אליך...

יושבת ומקווה שתחשוב עלי.
שתשים את הלב שלי מעל לנוחות שלך.
רק להיום.

אני אומרת לך. אתה אומר בוקר טוב.
אני פותחת לך את השפה.
אתה מזמין מונית
ובא לי למות.

סוף כל סוף שקט.