אני אומר לך
את אומרת לי
וככה מתחילה המלחמה היומיומית שלנו
אני מחמש עצמי בשמות-תואר
את משחקת בעבר הרע ביותר שלי.

ומצביעה לך
איפה שכואב
וזוכרת לך את החטאים הרעים ביותר
אתה עובר למתקפה
ויורה היכן שיעשה הכי נזק
ובזירת-הקרב
נשארות מתות, הדקות שהפסדנו

את אומרת לי
אני אומר לך
וככה נגמרת המלחמה היומיומית שלנו
מלחמת בלי-גבול שבה אין מנצחים.

בגלל שאומרים
לא משתמשים בזמן הזה לתת נשיקות
לצייר עם הידיים את הדגדוגים שאוהבים
ולא מעניקים
אלא תמיד רק אומרים
על שלך ועל שלי
על העבר ועל התנצלויות קודמות
ובינתיים מתה עוד דקה
בגלל שאומרים.

אומר לך
שזה לא נכון
שאמרת לי שאת לא מי שאני חושב שאת
אף אחד לא מאמין
אף אחד לא מקבל
כל אחד מגן על האוטופיה שלו
ורוח-הרפאים של הספק
פותחת עוד צוהר לעתיד
וההווה הוא נווד
מתנחם בקצת שעוד נשאר.

ואני אוהב אותך
ואני אוהבת אותך
אבל אנחנו יותר אידיוטים מרגישים
ואולי ביום אחר..
ואנחנו נשארים חשוכי-מרפא
של המחלה הארורה הזאת
לומר יותר
מלעשות