כשמנורות בצידי הסמטאות כבים בדממה
של עלות השחר
כשקרן אור ראשונה מאירה פנים ילדותיות
של בוקר חדש
כשחמה מבצבצת בעוד יום שמאיר
בין תריסי הלב
אני פותחת עיניים, פותחת לב מתעורר
להאיר
בעוד מילה קטנה שאלחש
בעוד שורה קטנה של אור על השפתיים,
לחייך.
כשטיפה ועוד אחת מטפטפות בעקשנות
שלא יודעת הרף
כשגל ועוד אחד נשברים על החוף בנאיביות
שוב ושוב
כשמפלי נהרות, של תובנות,
שוטפים סלעים אדירים של מציאות
אני יכולה לפחד
להישאר על החוף עם הצדפות והמלח
אבל יכולה גם
להרכין ראש לגלים, לראות את העומק.
לשלות את הפנינים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.