בטלוויזה הוקרן אותו הסרט שהוקרן אתמול בערב, אותו סרט שכבר
ראיתי מספר פעמים, הם באמת חייבים לקנות סרטים חדשים.
הסרט היה על תקופת הסמוראים ביפן, תמיד כשראיתי סרטים כאלה
חשבתי לעצמי - אולי אם הייתי מתאמנת מגיל צעיר הייתי יכולה
להיות כמותם, החלפתי לערוץ המוזיקה, עוד פעם אותה הרגשה של
פספוס - אולי הייתי צריכה ללמוד לנגן? כך אני מרגישה תמיד,
לפחות שאני מסתכלת על משהו בלתי אפשרי.
אהבתי את ערוץ המוזיקה בשעות הערב, להקות רוק שצורחות ללא
הכרה, כמעט בלעו לגמרי את צעקות הורי, עד אשר שמעתי את אבי
צועק להנמיך את הווליום ואיום היה במשפטו, הנמכתי מיד, התקף
פחד תפס אותי לא מוכנה.
הצעקות המשיכו, אימי, אשר היה ברור שהייתה בעבר אישה יפה ביותר
אך כעת עקב העבודה המתישה ומיעוט בשעות שינה יופיה אבד לה,
שיערה שהיה פעם בצבע השמש הזוהרת ביותר נראה כעת כקש מלוכלך,
בגדי המלצרות שלה היו מלוכלכים מפיח ורטבים שונים, ופניה
התקמטו עקב הריבים הרבים עם אבי, המשיכה לצעוק על אבי שהוא
בטלן חסר יכולות שבגללו אנחנו תקועים בבית ה'לא יפה' הזה (היא
אמרה מילה אחרת במקום אבל אני מעדיפה לא להגידה , אבל לא בראשי
שלי).
אבי, מי שהיה פעם לבטח גבר חסון ויפיפה בעל עיניים כחולות
בוהקות כעת נהג משאית פשוט אשר אוהב לשתות ובטנו המתרחבת היא
סימן היכר לכך, שיערו שבתמונות היה שחור וחלק כעת שמנוני וחסר
צורה ועיניו כבו מזמן, צעק על אימי שהיא לא יותר טובה ממנו
והכל אשמתה ואם לא היה פוגש אותה חיו היו טובים יותר.
במצב שאני עכשיו נמצאת בו, מספרת את הסיפור הזה אני לא מראה
שום רגש כאשר אני אומרת את זה אך בזמן ההוא הרגשתי מועקה, סבל,
עצב ורצון עז לבכות ולבקש יד תומכת בכל מחיר.
ישבתי מקופלת מתחת לשולחן הגדול בסלון, בכיתי, אני לא יודעת
כמה זמן אבל שהתעוררתי הורי כבר לא היו בבית, עיני במראה היו
אדומות , יותר ממה שהייתי יכולה אי פעם לרצות.
על הדלפק במטבח הייתה צלחת עם ספגטי קר ומבושל למחצה, בטח אימי
שמה לי זאת, שמחתי כמו כל פעם שראיתי דבר זה, סימן לדאגה מצידה
כלפי - דבר שלעולם לא אשכח.
כמו תמיד וויתרתי על המזון הלא אכיל הזה (בלשון המעטה כן?)
ופניתי לאחד מתחביבי האחרים, לא היו רבים כאלה, לא היו לי הרבה
חברים או בגדים על מנת להתחפש וגם צעצועים בקושי נשארו לי, אבי
אומר שלא יקנה לי חדשים הרי אני כבר בת שתיים עשרה שנה ואני
גדולה מדי לבובות, אני חושבת שזה עקב כך שבובות זה דבר יקר.
הלכתי במסדרון דירתנו, היא הייתה קטנה ומטונפת אבל אהבתי אותה
כאשר הייתה ריקה, היא הרגישה כעולם ומלאו.
המשכתי לתחנה האהובה עלי, בחדר הורי אשר כעת מזרון המיטה היה
הפוך שעון על הקיר והמצעים בכל עבר, נח לו ספר תמונות לבן
ומאובק.
בספר התמונות שכנו להם התמונות של אבא ואמא לפני שהתחתנו, אני
רואה בתצלום ישן זוג ילדים שמחים ואוהבים שוכבים על שמיכת
משבצות אדומה-לבנה באמצע הפארק בעל הדשא הירוק ביותר בעולם,
מחובקים בחיבוק אשר גורם לך לתהות איך בכלל הצליחו להפרד אחד
מהשני.
תמונה אחרת מראה אותם בבית סבי, אותו סבא שכבר לא רוצה את אמא
בגלל שנולדתי, יושבים על הספה מכוסים במספר שמיכות, אמי נשענת
על אבי וחיוך על פניה, אבי מצידו רק מסתכל עליה באושר
אינסופי.
כך עברתי עשרות תמונות אך משום מה בגיל בשלב מסוים התמונות
נגמרות, שאלתי פעם את אימי למה התמונות לא ממשיכות, היא ענתה
לי בכעס שבשלב הזה היא כבר הייתה בהריון איתי.
בכיתי, בכיתי ללא הפסק, סופסוף הבנתי את התשובה לשאלה שהעסיקה
אותי רוב חיי, למה הורי לא שמחים יחדיו יותר, התשובה היא אני.
הרגשתי כקליפה ריקה במשך חודשים, כרוח רפאים בעולם החיים.
אני לא זוכרת מתי השלמתי עם ההבנה שהתבהרה לי כך, אבל אני
בטוחה שהוא היה ידוע לי מההתחלה.
התגנבתי לחדר אימי יום אחד, פתחתי את המגירה הפרטית שלה, עשרות
בקבוקנים צהובים בעלי כדורים קטנים שכבו שם, לקחתי כמה מהם.
זכרתי שבאחד מריביהם של הורי אבי צרח על אימי שהיא תהרוג את
עצמה עם תמשיך לקחת את כל התרופות האלו, אימי מצידה אמרה רק
שהיא מקווה שהוא צודק.
פתחתי את תוכלת כל הבקבוקים ושמתי בפי, הטעם היה מר מאוד וקשה
לבליעה.
פתחתי את ברז הכיור על מנת למזוג לי כוס מים. פתאום מצאתי עצמי
על הריצפה, הראייה מיטשטשת, הרגשת הקלה עוברת בכל גופי.
לפתע אני רואה את אימי המטושטשת צועקת לעברי צעקה רחוקה
ומתקרבת אלי, חייכתי, אני חושבת, ידעתי שלאמא אכפת ממני, הראיה
שלי התחילה להתבהר, הכל היה בהיר יותר ויותר, רק לבן ראיתי.
פתאום מצאתי את עצמי כאן, רואה הכל , את גופתי שבידי אימי ואת
אבי מתפרץ לחדר ובוכה יחד איתה.
שמחתי, שמחתי כמו שלא שמחתי בחיי, במותי קשרתי את הקשר שחיי
פתחו.
אך אל תבכי אמא, אבא אל תרגיש סבל, אני תמיד אהיה איתכם, כאן,
אסתכל בשמחה על חייכם החדשים.
למרות הכאב שנתתי לכם כעת, אתם תפתחו ממנו אהבה, אהבה שאני
לקחתי.


-הסיפור נכתב בהשראת השיר 'להשאר ביחד בשביל הילדים' של בלינק
182 -