שלושה שבועות. זה כל הזמן שלקח כדי לבגר אותי ב-20 שנה...
יום שישי... 6.2.09
כיום, בת 24 עוד יומיים... לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי בשלב
הזה של החיים, בעיקר מגששת בלא נודע...
אחרי הרבה שנים שלא הייתי כאן, הצורך לפרוק עול כל כך גדול
היום כמו שלא היה מעולם...
אולי פשוט תיכנסו לראש ותבינו מה הולך שם?... בלאגן מטורף שאין
לו גבולות ממלא את ראשי... לא יודעת מה זה לילה, יודעת בעיקר
מה זה יום, ונדודי שינה הפכו לדבר רגיל, לא רוצה לקחת
כדורים,לא מאמינה שזה יעזור.
רוצה להיות כבר אחרי... אבל כדי שיהיה אחרי רוצה קצת זמן
איתו,רק יום שיהיה "רגיל"... שיאכל משהו מוצק,שישתה עד שתצא לו
אנחת רווחה... שיחייך ויצחק,ושיחבק עד שיכאב!!!
רוצה את אבא שלי בחזרה!!!
היום,חזרתי מבית החולים... אותו מקום שאני כבר מתעבת, מקיאה
ושונאת כל כך, אותו מקום שהבזיון שם חוגג והרופאים אדישים
ומתוסכלים משכר הכלום שהם מקבלים... ואנחנו סובלים ביחד עם
היקר שלנו וחוטפים את תיסכוליהם!
אני אומרת לעצמי שלא ייתכן שזה אמיתי, שזה העולם שאני חיה
בו... וזה כל כך סוריאליסטי!!!
מפחדת לחזור מחר, לראות אותו שוב במצב הזה... כל כך מדוכאת ולא
יודעת כבר מה הדרך הנכונה לעכל ולהתמודד עם המצב.
מצד אחד סגורה בבית, בלי יותר מידי עבודה וחיים עכשיו, מצד שני
בבית החולים בוהה בו מתנשף ונאבק במחלה הארורה הזאת שמכאיבה לו
כל כך... כל כך סובל!!!
"סרטן", מי בכלל חשב על השם הזה?!... זה נחמד מידי בשביל הדבר
הארור הזה ששבר את כולנו!
אני אחשוב על שם אחר... יותר מתאים, יותר ראוי למחלה ההרסנית
הזו...
אבא שלי לא חולה לבד, אני חולה יחד איתו... מצטערת שלא יכולה
להרגיש גם את כאבו, הייתי רוצה לדעת מה הוא מרגיש, מה העיוותים
האלה כלפי חוץ מרגישים בפנים... רוצה לחסל אותם!!!

מי היה מאמין שאבא כל כך מוצלח וחזק יהפוך לשק של רחמים,
שהרצון והרחמנות שלי כלפיו יהיו כל כך גדולים כמו שלא היו
מעולם...
מי היה מאמין...
חושבת על הזמן שהיה לי איתו... כל כךךך הרבה זמן אבוד ולא
מנוצל... כל כך שונאת את עצמי שהייתי כזאת אדישה ולא הערכתי
אותו... לא הערכתי את הזמן שלנו ביחד!!!
רק יום אחד ואני יכולה לשנות את ההרגשה הזאת... רוצה שיידע כמה
שאני רוצה לחבק אותו ולא להרפות. לא חיבוק אשכנזי מנומס! חיבוק
אוהב וממלא שייתן תחושת אבא, שאני ארגיש מה זה אבא!!! לא יודעת
מה זה...
כל כך הרבה שנים שלא היינו קרובים, כל כך הרבה חוסר...
רוצה לבדוק את הגבולות ועדיין במצב של חוסר אונים שהוא כל כך
קרוב אליו אני עדיין מפחדת...!!!

כל כך הרבה כעס יש בי, לא יודעת כבר איך לפרוק אותו!!!
צריכה שינה טובה סוף סוף....

שבורה, כל כך שבורה...

מחר אני חוזרת אבא, מחר יהיה יום יותר טוב... אתה לא תהיה כל
כך עייף, המלאכים ישמרו עלייך הלילה... אני הולכת לדבר איתם
עכשיו.

אוהבת אותך.