קונטי באס / רגע חסד |
רק היא
יכולה לקרוא לו בן-זונה
ורק בשבילה
יודה באמת,
אמת שקורצת לו
מבעד לחלון מכונית דוהרת
עם ילד עצוב בכיסא הנהג.
מרפי מחייך אליו כאשר הוא עובר על פניו,
הוא שמח לראות את לחם חוקו קורם עור וגידים,
הוא שמח לראות עוד מישהו שנוח לו עם
השתיקה. ואני - אומנם לא הנער העצוב,
אמנם מתאר את הכול שורה אחר שורה -
אך גם בי משהו נצבט, אך גם בי משהו קיים
שאינו מסוגל לפצות את פיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|