"לא נוציא טיולים מבתי- הספר עד שלא יובהר סופית נושא הביטוח
ואחריות הרשות העירונית, או הרשת, כלפי המורים המלווים", פסק
נציג הארגון בסופה של הישיבה, שדנה במעמד המורה בכלל ובאחריות
הכללית של הבעלויות השונות, החל מהאחריות של בית הספר והרשות
המקומית ועד לאחריות משרד החינוך, כלפי המורה, בפרט.
משמעות אחריותו של המורה המלווה את הטיול לא הוגדרה מעולם
בצורה ברורה ומסודרת, על דעת כל המעורבים.
תרם לערפול, בין היתר, גם האופי השונה של הטיולים השנתיים
בבתי- הספר השונים ברשות.
מחד, זכו דברי הסכום של נציג הארגון למחיאות כפיים. חלק
מהמורים חיזקו בשיחות את טענותיו והבהירו לחולקים על דבריו,
שדוגמת הליווי בטיול הינה עקרונית, ומבהירה את מצבו הבלתי נסבל
של המורה.
מאידך, גינו חלק אחר של המורים והמנהלים את הגישה כולה,
המתייחסת לביטול פעילות בבתי- הספר ובמקרה דנן - הטיול השנתי.
"גם ככה יורד מספר התלמידים המטיילים באופן קבוע  משנה לשנה.
נוסיף לכך רפיון מצידנו והעסק סגור," הלינו על דברי נציג
הארגון תוך הכוונת הנאמר גם לחבריהם המקטרגים.
כרגיל, לא סוכם דבר.
ראש העיר כינס למחרת ישיבת הארגון את מנהלי בתי- הספר ברשות
והורה להם, אחרי שנשא מונולוג קצר משלו, לקיים את הטיולים
ומסגרות ההכנה לצה"ל בכל בתי- הספר, "ללא יוצא מהכלל".
הבהיר להם עמדתו בדבר חשיבות הטיול ומשמעותו במערך החינוכי.
תפישתו תאמה לחשיבתם של רוב המנהלים לגבי נושא זה ולכן נמנעו
מלפרש את אמירתו זו כהשתלחות בהם.
העיתונות המקומית חגגה בסוף השבוע כצפוי.
הכותרות עסקו בניגוד  האינטרסים בין הנהלת ארגון המורים לבין
הרשות המקומית.
נרמז בכתבות על ניתוק מתמשך ביניהן, הקשור גם למבנה ולשליטה
בתחום החינוך, "על סמך הסיכומים העתידיים של הועדה הידועה."
ב"פורום המנהלים" המקומי, שהתקיים סמוך למועד שתי הישיבות,
הובהרה היטב עמדת האגף בנדון.
ברור היה לכל המנהלים, גם לאלו שנטו להימנע מעימות עם נציגיהם
בארגון, שהטיולים יתבצעו.
כמו כן הובטחה מצד הרשות המקומית עזרה וגיבוי בכוח אדם, אם אחד
המנהלים יתקל בסירוב מצד מוריו ללוות איזה טיול.
עמדת הארגון נדחתה מכל וכל על- ידי קברניטי הרשות.
בבית הספר "אביבים" ניכרה במשך החודש כולו תכונה לקראת היציאה
לטיולים.
מסורת זו היתה לשם דבר בקרב בתי-הספר התיכוניים בעיר והקהילה
כולה.
נהגו לתכנן את הטיולים בעת ובעונה אחת, כשכל צוותי  בית הספר
עסוקים בהכנתם.
שכבת כתות יא'  טיילה מאז ומתמיד באזור המכתשים ובקעת צין
שברמת  הנגב המרכזית, במתכונת מחנה נודד.
מסע הסיום לאילת, המיועד לתלמידי כתות יב', שחוו בשנה הקודמת,
בעודם תלמידי יא', את החוויה הייחודית הנזכרת, אורגן, כתמיד,
במתכונת טיול למיטיבי לכת.
בשנתיים האחרונות ניכר רפיון מסוים הן בהתלהבות  המורים והן
במספר המשתתפים מבין התלמידים.
זאת, גם בשכבת יא' וגם בשכבת יב'.
עוזי, בוגר בית- הספר ומנהלו הנוכחי מזה חמש שנים ראה בטיולים,
מתמיד, פעילות חינוכית ראשונה במעלה, ובצד עובדה זו אתגר
לפרישת משנתו החינוכית בקרב הצוות.
המורים, מצידם, טענו  לעיתים נגד גישתו האידיאולוגית.
האשימוהו, לא אחת, ברפיון המשמעת בבית- הספר ובסלחנות יתר כלפי
התלמידים. היה ,לדעתם, קשר בין הגישה והרפיון המוזכר.
עוזי ראה במתכונת הישנה והטובה, לדעתו, של טיולים בנוסח מחנה
נודד וטיולי שטח, משום החזרת עטרה ליושנה.
חש ביכולתו להעצים תחום זה ולהקנות לחבריו בהנהלה ובחדר המורים
תחושת שליחות בנושא, כפי שהרגיש בעצמו.
דרש וביצע.
זכרו לו היטב את הופעתו באישון לילה, יחד עם אחד המחנכים,
במאהל הלינה של ה"טיול הנודד" בעין יורקעם שבנגב הצפוני. התרפק
בחדרו, בעוד מחשבותיו נתונות למתכונת הטיול הקרוב, על זיכרון
זה.
נזכר בטרוניית המורות, שויתרו על לינת לילה בישוב הקרוב. קבלו,
אך לבסוף הסכימו לשהות במאהל בשטח, יחד עם תלמידיהם.
דאגו להזכיר לו, עם הגיעו בחצות, את הקרבתן זו. כיבדוהו בצלחת
מרק מהביל, תוך איום מחויך לשפכו על ראשו אם לא ידאג  לשכנן
במלון אורחים נוח בלילה הבא....
ניעור משרעפיו והחל מתכנן את הטיול של שכבת כיתות יב'.
מאז ומתמיד היה מעורב בתחום ידיעת הארץ, הן מבחינת הידע הכללי
שהיה לו והן כטייל מושבע, מאז תקופת היותו בתנועת הנוער, דרך
השרות בצבא ועד הטיולים עם החברים כיום.          
עוזי נטה לראות בטיול  ובהכנה סביבו כלי חינוכי ראשון במעלה
לקידום התלמידים, הן בתחום הערכי והן במתן מוטיבציה לימודית
בתחומים  שונים.
התקרבות המורים והיכרות בלתי אמצעית, כמו שקורה בטיול, בינם
לבין התלמידים, תיצור מפגש נוח גם בחדר הכיתה. כך האמין וכך
פעל.
העביר והבהיר משנתו זו בלהט בכינוסי מורים ומנהלים בהזדמנויות
שונות. בישיבת ההנהלה השבועית, אליה זומנו מדריכי השל"ח, שהתקן
והמעמד שלהם נשמר בבי"ס "אביבים", בניגוד לבתי- ספר אחרים,
הובהר לנוכחים כי המסע לאילת של השמיניסטים, שיתקיים בחודש
הקרוב, יתוכנן ויבוצע ע"י מועצת השכבה. כלומר התלמידים הם
שיתכננו, יכינו ויבצעו.
נלהב מרעיונו זה, דחה עוזי  קושיות ושאלות שצצו מצד חבריו
להנהלה.
מהר מאד תפש, עוד במהלך הישיבה, שאין טעם בהטפת משנתו וציפייה
להסכמה  אמיתית מצידם, ללא שכנוע וקירוב לבבות לרעיונו.
פתחו בדיון והגיעו  למסקנות בנדון.
קדחתנות של עשייה מלווה בהתלהבות אפפה את תלמידי השכבה,
והדביקה גם את מוריהם. חשו התלמידים שכוונת ההנהלה להאציל
סמכות בנושא תכנון והכנת הטיול - אמיתית היא ונרתמו לעשייה.
מועצת התלמידים בשכבה יב' ביקשה וקיבלה לידיה את המסלול
המתוכנן, הקבוע, של המסע לאילת.
פרשו מפות, בדקו ואף עירבו הורים, שלא כדרכם.
חזרו התלמידים והבהירו להנהלה על כוונתם לשלב יום כיף ופעילות
למטרת הפוגה במסגרת הטיול.
הסיכום, שהוגש עם מדריכי של"ח, אושר על- ידי ההנהלה.
אריזת המזון היוותה פרשה בפני עצמה. סוכם, יחד עם הנהלת בית-
הספר, שחלקן הארי של הארוחות יתבסס על קנייה והכנתן באופן
עצמאי על ידי התלמידים בעצמם.
הניסיון למנוע תחרות בין הכיתות ולאפיין תפריט שכבתי - נכשל.
בולמוס וכפייתיות שלטו ביניהם בנושא זה.
ראשיתם של ניגודים, נוסח הנזכר, בצבצו והוסיפו למתחים הקיימים
ממילא בין תלמידים ממשפחות מבוססות לכאלו שסובלים מחיסרון
כיס.
מנהל בית- הספר כינס את התלמידים להבהרות אחרונות בנושאי סדר
ומשמעת.
הטיול יצא כמתוכנן. חמישה אוטובוסים חנו בבאר שבע לארוחת
הצהרים בהכנה עצמית, כמתוכנן, וקינחו בגלידה המסורתית ב"קפה
מונטנה".
השיירה הפליגה לדרכה  ובשעות אחה"צ המאוחרות התמקמה בחניון
הקרוב לאילת.
המפגש עם תלמידים  מהעיר הסמוכה עורר הפתעה ודאגת מה אצל
המלווים ושמחה רבה בקרב התלמידים.
הכירו רבים מבין השמיניסטים בבית- הספר השכן.
לקראת ערב ירדו כולם לאילת.
ההפלגה על הספינה לעת ערב בישרה טובות.
מזג האוויר שיתף פעולה, מוסיקת רקע הנעימה זמנם.
חלקם החלו רוקדים ולא רק מתרוצצים בין הסיפונים.
לעת לילה, עם רדתם מהספינה, לאחר שעתיים של שוטטות מתבקשת
ברציף המרכזי,  חציית הגשר מעל הלגונה תוך התבוננות בחתיכים
ובחתיכות, סיבובים ליד החנויות המוארות בשלל צבעיהן והתערבות
בקהל המתגודד לידן, חזרו לרחבת החנייה. התיישבו באוטובוסים
נינוחים, מפטפטים ושבעי חוויות של רגע.
היום הראשון בישר טובות.
הלילה הראשון חלף, אף הוא, בשקט יחסי.
אמנם עשן סיגריות היתמר מחלונות החדרים, לעיני המורים
המסתובבים בחצר, פוקחי עין ומתעלמים כאחד.
הבנים לא מיהרו לעזוב את חדרי הבנות בחצות וחצי, כפי שסוכם.
למרות זאת, נמנעו המורים מהעימות המתבקש....
המחנה כולו נרגע ושקט לקראת שתיים לאחר חצות.
ארוחת הבוקר המוזמנת, למחרת, באכסניה התאימה לתפריט,  סיכמו
התלמידים אחרי בדיקה.
המורים התכנסו בצד, עקבו ונהנו: "החברה לוקחים אחריות", הנהנו
בהסכמה לדברי אחד מהם.
אי ההבנה הראשונה צצה עם העלייה לאוטובוסים שיובילו את החבורה
כולה למסלול הטיול.
חלק מהבנות ניצבו מחוץ לאוטובוס, כעוסות וצועקות. בירור קצר
העלה את סיבת הרוגז:
מהכתוב בתכנית הטיול הבינו הבנות שקניון הגשרון, נחל יפהפה בין
הרי אילת, ובו מסלול הליכה מיועד בן 4 שעות - אינו, אלא, אתר
טבע!
"סיור בקניון", להבנתן ובהתאם לכתוב, פירושו ביקור בקניון
אמיתי, כמו אילו הפרושים בגוש דן ובקרבת מגוריהם.
"רימיתם אותנו", זעקו חלק מהן. "כרגיל, אי אפשר לסמוך על
הבטחות המורים," זעמו עד בכי.
מיאנו לשמוע הסבר לדו המשמעות, שגרמה לאי ההבנה, וסרבו לעלות
על האוטובוס.
השיחה של עוזי בטלפון הנייד עם שתיים מהן לא הועילה. סוכם שחלק
מהן , שבשום אופן אינן מסוגלות, לדבריהן, להליכה מאומצת,
תשארנה בחניון.
הטיול החל באיחור של שעתיים.
מסלול ההליכה בנחל הגשרון היה מדהים ביופיו. הסתקרנו בעמדם
במעלה הקניון, צופים אל עבר המתלול הנגדי, המרהיב בצבעיו
בגווני חום- אדמדם. אור השמש של צוהרי יום, המופז על אבן החול
הנובית בבסיס הנחל, היווה עדות לאיחור בירידה לקניון אך גרם,
בצד עובדה זו, למופע המסלע הזהוב, המרהיב ביופיו. קריאות
התפעלות נשמעו ושאלות נשאלו, שנענו בהסבר המדריכים.
החלו בירידה בשביל המוביל אל בסיס הקניון. בחניות האזינו
להסברי המדריכים המקומיים מבית- ספר  שדה על אופי חתירת המים
בסלע, עקבו אחרי סימנים בגדת הנחל, תמהו להישרדותן של הכתובות
המעידות על מעבר שיירות מלפני כ - 1500 שנים.
היו שביקשו להוסיף ציור משלהם, כפי שנראה על הקיר,אך נמנעו מכך
אחרי הסבר המדגיש את חומרת העניין מפי המדריכים.
ביציאה מהקניון, במעלה צפרא, שמעו על קורותיה וטביעת שמה,
שסופר ע"י המדריכים ששמעוהו, קרוב לוודאי, ממדריכיהם הם.  החלו
להיווצר רווחים. העייפות נתנה אותותיה. מה עוד שהמעלה תלול
למדי.
שתיים מבין הבנות מעדו ונפגעו בקרסוליהן. מיהרו אליהן החובשים
המלווים, תאבי פעולה, ידע ורצון טוב, חבשו אותן ותמכו בהן יחד
עם בנים שנחלצו לעזרה, עד הגיעם לאוטובוסים החונים בסוף
המעלה.
החזרה למחנה היתה מלווה בסיפורי חוויות בצד הירדמות של חלק
מהמשתתפים, וצקצוקי אכזבה מקבוצת המאוכזבים הקבועים.
הפניית אחד האוטובוסים למיון בבית- החולים המקומי לא הוסיפה
למצב הרוח של יושביו, בגין קוצר רוחם.
עם הגיעה השיירה לחניון התברר שהבנות, שקיבלו אישור להישאר
במחנה, הזמינו מוניות ונסעו לאילת.
ההתמרמרות גאתה, בעיקר בקרב מאוכזבי הטיול.
את פעולת הבנות פרשו כבונוס שאלו זכו בו, חרף אי הסכמתן להצטרף
לטיול. ציפו לתגובת המורים.
החלטת מפקד הטיול, מדריך השל"ח הבכיר בין השניים, אחרי
היוועצות עם חלק מהמורים, היתה חד משמעית: יש צורך והצדקה
לתגובה קשה עד הרחקה מהטיול.
החלטה לחוד וביצוע לחוד.
כשחזרו הבנות מאילת  לעת ערב, לאחר שיחה איתן, התברר כי שתי
המורות שנשארו איתן במחנה אישרו, בשתיקה, נסיעתן לאילת.
מאוחר יותר נסעו גם הן בטענה שחרדו לשלום הבנות... נמלכו אנשי
הצוות בדעתם. הוחלט להימנע מתגובה בשלב זה.
הטלפון, הבהול במקצת, מעוזי, בישר על כוונתו להגיע עוד באותו
הלילה.
חש מדיווחים הקצרים  שמשהו משתבש והאווירה עכורה.
בחניון שררה מתיחות.  
משעות אחה"צ ועד לארוחת הערב התרחשו עימותים בין חלק מהבנים
משני בתי- הספר.
ההתקוטטות וחילופי המילים הפכו חיש מהר למהלומות והגיעו עד
לאיבוד הכרה של שניים מהמעורבים.
העילה, כפי שהוסבר למורים שהגיעו באיחור למקום האירוע, היתה
היטפלות, כביכול, של תלמידי בית- הספר השכן לבנות בית- ספרם .
יצאו, כמובן, להגן על כבוד חברותיהן, מבלי לברר קודם לכן את
תגובתן לחיזורי הבנים השכנים.
שלושה תלמידים פונו לבית- החולים.
צוות המורים נמנע מלערב את המשטרה, למרות שהיה ברור  שהנהלת
בית- החולים תדווח על כך.
לעת ערב, אחרי ששקטה המהומה, כינסו המורים את התלמידים בקבוצות
והודיעו להם, מתלבטים במקצת, על אפשרות של פיזור הטיול באם
ימשיכו "הפרעות" האלו, בלשונם.
כמו כן הודיעו להם על בואו הצפוי של המנהל, לאו דווקא מתוך
רצון לחוויות שציפה להן...
דמעות עלו בעיני שתי מורות מתוסכלות ,שהיו מעורבות עד הצוואר
בהכנות לטיול.
תגובת תלמידים לדמעותיהן ולתסכולן היתה מחויכת, עד לגלגנית.
תסכול המורים גבר.
לא ציפו לגל כזה של הפרות משמעת ולכזאת התייחסות מביכה. בעיקר
על רקע ההכנה המדוקדקת, ובמיוחד הרצון הטוב, כך הסיקו, שהופגן
מצד התלמידים, כולל שיתוף הפעולה רב ההכנות.
עוזי נחת בשדה התעופה של אילת והתקבל ע"י מורים, שצירפו אליהם
שניים מהתלמידים היותר אהודים על הצוות.
הסכימו השניים להצטרף לקבוצת מקבלי פניו של המנהל, היות שחשו
באכזבת מוריהם ויותר מכול חששו מאיומיהם בדבר הפסקת הטיול.
סוכם עם חבריהם, בטרם הביעו הסכמתם למפגש  ומחשש פן יבולע להם,
שצעדם מקובל על כלל החבורה....
עוזי נראה קצר רוח, רגוז וכועס בצאתו מבית הנתיבות האילתי.
מרירותו, כעסיו ואכזבתו מצוות המורים, נענו בכעסים ובזעף מצידם
משום שאינו,  לדעתם, מעריך את השקעתם ומחפש שעירים ואשמים....
עם הגעתו למחנה כינס מיידית את מועצת התלמידים השכבתית וביקש
לשמוע מפיהם את נסיבות ההתרחשויות.
החברה היתממו, ניסו להסביר את התקרית כמשובת מתבגרים סתמית.
"אתה מכיר אותנו", ניסו להפיס את דעתו. המשיכו והבהירו לעוזי
את משמעות הפסקת הטיול כפי שהיא נראית להם. האיום המרומז שנשמע
בקולם הקפיץ את המנהל וחבורת המורים כולה.
הרמת הקול משכה תלמידים נוספים להתגודד מסביב לחדר. ציפו בקוצר
רוח לתוצאות המפגש.
ביקש עוזי  להרגיע את הרוחות. הבינו כולם שיש צורך בכך.
סיימו את ארוחת הערב. שבעים ונינוחים ירדו כולם לעיר. בטרם
התפזרו הבהירו המורים ועוזי בראשם את חובתם לדייק בהתכנסות,
לאור מה שקרה עד כה וכן כדי לתכנן את היום השני, שאמור להיות
יום השיא בטיול. בצד הסיור בנחל מפלים," היפה בכל נחלי האזור",
הבטיח המנהל, יודגש גם חלק בידורי רגיעתי, שיתמקד במופע "ואו"
שכולם מצפים לו.
בשעה 12.00 לעת ההתכנסות חסרו עשרה מהבנים. ארבעה אוטובוסים
גדושים נשלחו למחנה. האוטובוס האחרון נשאר כמאסף בהוראת עוזי,
שלקח על עצמו את המשך הטיפול בטיול.
החלטתו זו זכתה לתגובה זועפת, אילמת, של מדריך השל"ח.
בשעה 13.30 הופיעו אחרוני הבנים מרוגשים, מחוייכים ונראים
כמסתירי סוד. החליפו ביניהם מבטים ורמזים כמזהירים אחד את
השני.
עוזי התפרץ כלפיהם ונקט בלשון איומים.
המתח גאה. אימרה חוצפנית, שנבלמה מידית ע"י האחרים, גירתה את
עצביהם המתוחים בלאו הכי של המבוגרים.
עוזי הודיע ל"עשרת בני המן", עוצר בעד עצמו מלהתפרץ, שהחשבון
איתם יעשה.
למחרת, בזמן  ארוחת הבוקר נדחף פתק לידיו של המנהל. הכתב
העגלגל, מסולסל קמעה, העיד על יד נשית שכתבה אותו. אנונימי.
חוורו פניו.
עשרת הבנים נקראו לחדרו. טענו להגנתם ש"כל השכבה ידעה"...
התברר, שאמנם כך הוא.
יתרה מזו , היו גם אחרים שהתנסו בחוויה המסעירה בשעות מוקדמות
יותר וכן בליל האתמול.
הפסקת הטיול והנסיעה צפונה, הביתה, היתה רווית מתח וכעסים.
כמה שניסה וחשב על כך, לא הצליח עוזי לקלוט ולקבל את משמעות
דברי שניים מתלמידיו,המוכרים כחביביו, חברי מועצת התלמידים,
שהבהירו לו ש"בילוי עם נערות ליווי באילת זה דבר מקובל שאינו
מהווה שבירת כלים"...
"ההורים יודעים"... הוסיפו להגנתם.
לאחר שבוע הגיע לידי המנהל מכתב חתום ע"י מספר הורים, "בשם כל
ההורים" , המגבה את התנהגות בניהם כולל "בילוי הערב" .
המכתב הסתיים באיום הגשת תביעה נגד בית הספר ומנהלו, על  "הפרת
חוזה בשל מניעת טיול שנתי מתלמידים ערב גיוסם לצה"ל."