ילד נולד לתוך בועה.
הוא יוצא מרחם אימו, צורח, בועט ובוכה.
כאשר הוא נרגע הוא שוכב שלוו בזרועות אביו.
פוקח עיניים לראשונה, הן צמאות לידע.
אביו שוקע בעיניו.. נרתע.. ואומר:

תבין ילד, פה אתה נולד וכאן גם תמות.
כולם מתים, גם אני, גם אתם, מפחדים ולכן בוא ילד,
בוא ותלמד לזחול, ללכת, לרוץ, לצלוע, להתכופף ולפול.

נתרסק, נדמם
נתפשר, נתרומם
נוותר, נתקומם

מלחמה-מלחמה-מלחמה

בתוך הבועה חליפות, בתוכן אנשים ותחכים ומזימות.
(מניחים בשקט מלכודות)
נשמרים לא משמרים, מדבירים לא מדברים,
משנים לא משתנים, מסכמים לא מסכימים,
וכשלא מסכימים מגיע הזמן להרוג.
ובמלחמה כמו במלחמה,
אין דבר כזה שאין דבר כזה אלימות,
גזענות, ייאוש, טירוף, אסון, דיכאון.

נקמה-נקמה-נקמה

מילים ולחן: אסירי תודעה
כל הזכויות שמורות לאסירי תודעה