נ. כרמל / אם קירות יכלו להרגיש |
אז הקיר הקרוב לכאן היה קנאי לים.
הוא מביט בו בכל יום, בכל שעה
נצח מתוון מתקרב לעברו ומחליש.
הוא מתפרס לאורך כל האופק,
משקיט את המצפון להמונים.
וכל גל נושא בקרבו את התקווה המיוחלת
ליופי האינסופי, בהתגלמות הטבע האלוהית.
הקיר לבטח יודע שכל גל מתרסק לרסיסים
בנשיקתו הנצחית אל חוף המבטחים-
אך אין זה משנה לו כלל,
עוד רגע יצוץ עוד גל חדש ואיתו תקווה מחודשת
מה היה נותן הקיר בשביל התנפצות אחת בלבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|