0.1

"בוקר טוב לכל מי שצופה בקלטת הזאת. כאן דניאל פידיך השרמנטי
לשירותכם, ולימיני, במושב הנהג של הקאדילק היפיפייה הזאת." מבט
המצלמה עבר מפניו של דניאל אל תוך המכונית, חושף כך שישייה של
פחיות בירה ובאנג, שהיו שרועים בין כפות הרגליים היחפות שלו.
הוא שינה את כיוון המצלמה והמשיך לפניו של. "האחד והיחיד. חביב
הנשים, חתולים והכלבים. במסע אחד אחרון לפני אובדנו ביום ראשון
הקרוב, זה שיחל יומיים מהיום. כן כן. קבלו אותו, ג'ק אובן."
המצלמה צילמה חלק מאוזנו של דניאל כאשר קירב את המיקרופון שלה
לפיו, על מנת להשמיע בעזרת נשימתו רעש של קהל משתולל. הוא הפנה
את המצלמה לעבר פניו של ג'ק ושאל. "ג'ק יש לך מה להוסיף לקהל
הצופים בבית?" "גברותי ורבותי כאן קפטן ג'ק אובן מדבר, אנחנו
כרגע משייטים במהירות של 123 מייל לשעה, כחצי אינטש מעל כביש
נבאדה. מימינכם תוכלו לראות חול, סלעים ומידי פעם שיח,
ומשמאלכם תוכלו לראות, אותו הדבר." דניאל הניע את המצלמה בהתאם
להסברו של ג'ק מימין לשמאלו של הרכב. " מזג האוויר באזורנו חם
ויבש ואנחנו צפויים להתרסק בלאס-וגאס  בעוד כשעה." "קפטן אובן
תוכל לספר לנו משהו על לאס-וגאס?" דניאל דיבר בקול צייצני על
מנת לדמות ילדה קטנה. "ודאי חמדתי." ג'ק ענה באותה נימה של
קריין חדשות (לפחות לדעתו), שהוא תמיד משתמש במענה לקול הילדה
של דניאל. "לאס-וגאס הוקמה בשלהי המאה ה-12, על ידי כבוד הרב
הצדיק באגסי מאלון ומאז ועד ימינו, משמשת כעיר קדושה לכל הטוב
בעולם. הימורים, סמים וכל מוסד נישואים לא משנה כמה ביזארי
יהיה..." "ואו ואו ואו. קאט!" דניאל כיבה את המצלמה והניח אותה
ליד הבירות. "הסכמנו כבר, בלי דיבורים על נישואים, חתונות או
כלות. זה מספיק גרוע גם ככה אתה יודע, כל הקטע הזה שאתה בא,
מתחתן עם בת דודה שלי ומזהם את בריכת הגנים של המשפחה שלי."
"אה חמוד שלי? אתה מקנא?" ג'ק צחק והכניס פנימה את ידו מהחלון
הפתוח, שבאותם רגעים החזיק בה ג'וינט שמנמן. "אולי הכריחו אותה
ללכת איתך לנשף הסיום בתיכון שלנו, אבל זה לא הפך אתכם לזוג."
"הייתי חייב ללכת איתה." דניאל החל להתעצבן. "אימא שלך הייתה
עסוקה אותו ערב. היא הייתה צריכה לקחת אותך לנשף." "טוב אימא
שלי באמת משתכרת בקלות ומתחילה להבטיח הבטחות. האימא השמנה
שלך, נפלה על חבית של בירה לפני שיצא לי מזה משהו." "זה כי אתה
כל כך מכוער. עם כבר אנחנו בנושא. מה יש לך על בת דודה שלי,
שהיא מוכנה אפילו להתחתן איתך על מנת להסתיר?" "זה מתוך אהבה
אליך יא דביל. שנינו ראינו אותך עירום, היא רק מנסה לחפות על
הבושה שלא צמחה מאז." זה המשיך כך במשך שעה נוספת, עד שהגיעו
לחנייה של מלון סיזאר'ס פאלס המפורסם וידוע לשמצה כאחד. לאחר
שהועבר חוק ההיתרים החוקיים. הידוע יותר בכינוי חוק "תעלת
הניקוז", נעשה אפילו יותר מעניין בעיר שגם ככה חיה עד אז
בצלליה מעל לכל חוק. היה אפשרי להחזיק ולסחור בכל סם חוקי או
לא חוקי בגבולות העיר ולבצע כמאט כל עברה מוסרית שניתן למכור.
כמובן לפסול אונס, עברות נגד ילדים וחיות. למרות שיותר מידי
גופות לא מעודדות תיירות, על מעשים כאלה מוות בצליבה היה
המקובל. בגבולות העיר היה כל שירות שניתן לחשוב עליו ובמיוחד
אם היה כרוך בתשלום.

0.2

הגענו לסוויטה. ללא ההמתנה המסריחה על יד הקבלה, או בלובי של
המלון. הבנות ששכרתי לארח אותי ואת ג'ק למשך סוף השבוע, כבר
דאגו לצ'ק אין ולכל שאר הסידורים. אפילו עד לרמה של לתת טיפ
לבל בוי. הן לא נראו בנות יותר מעשרים, האחת בעלת שיער אדמוני
ארוך וחלק. לשנייה היה שיער שחור בצורת פטרייה וכנראה הייתה
ממוצע אסייתי. הן היו לבושות בטוגות לבנות בהתאם לאווירה שניסו
ליצור בחדר. כפי שצפיתי. כשג'ק הבין שהבנות מתכוונות לבלות את
סוף השבוע יחד איתנו, הוא גרר אותי לחדר האמבטיה והחל לשטוף
אותי. "בן אדם אל תהיה זבל. אתה יודע שאני לא מוכן אפילו
להתקרב לכל מה שנוגע לניצול ככה של נשים. אם כל כך חשוב לך
לזיין בסוף שבוע הזה, רד לבאר תכיר מישהי שבאמת רוצה אותך
ותהנה אחי. מבחינתי בן אדם, אי אפשר להשפיל ככה את הבנות
האלה." שקלתי עם לעצבן את ג'ק עוד קצת בעזרת משפט כמו."אתה לא
משלם לזונה כדי לבוא, אתה משלם לה כדי שתלך." אבל היה נראה לי
שיחד עם העשרים וחמש שעות בדרכים, הוא עצבני מספיק גם ככה.
"ג'ק." המשכתי. "דיברתי כבר עם הבנות האלה. הן עובדות באופן
עצמאי והן לא עוסקות בזנות, אתה יכול להיות רגוע באמת. זה כמו
גרסה מודרנית של גיישה, הן עושות את מה שהן יודעות על מנת לפנק
אותנו וגם בדרך משגיחות שלא מתעסקים איתנו גורמים לא רצויים
מהעיר הזאת. הן לא בקטע של למכור את הגוף שלהן וממה שהבנתי ממי
שנתן לי את המספר שלהן, תשכח מזה שמישהו ינסה לאנוס את הבנות
האלה. חלק מהדברים שהן יודעות לעשות, בוא נגיד שתשתדל לא לעצבן
אותן." "אז בשביל מה זה טוב?" ברגע שג'ק סיים לצרוח על דניאל
את השאלה, נכנסה הבחורה האדמונית לחדר האמבטיה. "תכננו לכם שעה
של מסאג' מרגיע, לאחר המסע הארוך שעברתם. תהיו מעוניינים?" ג'ק
עדיין חשד בכל הנושא. "ובלי קטע של סקס?" לענה, זה היה שמה של
הבחורה, נראתה קצת משועשעת מהרצינות שלו בנושא."הו לא ג'ק שום
קשר." היא צחקקה בביישנות למשמע השאלה.  "למרות ש..." היא החלה
לבחון את ג'ק בעיניה, את מבטה לא ניתן להגדיר אחרת מאשר כמו של
טורף. "במקרה שלך הייתי מוציאה מהכלל." היא קרצה והסתובבה
כשהיא מתקדמת לעבר חדר האירוח. חנופה קלה הייתה כל מה שנדרש
כדי לסיים להרגיע את רוחו של ג'ק בנוגע לכל העניין. כמה דקות
לאחר מכן, לבושים בטוגות שחיכו לנו בחדרינו, הלכנו אני וג'ק על
שטיח מעלי כותרת של ורדים לבנים ואדומים, שהוביל אותנו לחדר
האירוח. שתי ספות שזלונג בעיצוב רומי עתיק המתינו לנו, מסודרות
לצד אמבט חם בגודל מספיק לשחייה. חלונות חד צדדיים היוו שניים
מהקירות. בשכיבה על הספות, היינו צמודים ראש לראש. תפסנו כל
אחד ספה לעצמו לפי זה שכך לצד כל אחד מאיתנו, היה שולחן קטן עם
שתי קערות מכסף. באחת היו ענבים מקולפים מלאים בכמה טיפות של
ליקר משובח במיוחד ובשנייה הייתה קססה מהגראס הכי עצבני שניתן
היה להבריח ממזרח התיכון. בסוויטה כמובן (זה נהפך לסטנדרט כמו
מיני באר), הייתה מותקנת מכונה לשטיפת באנגים ובכל ראש שניים
שעשינו, הייתה מדדה מישהי לעבר המכונה ומביאה באנג נקי. מסאג'
מפנק סיכם את השעה שנמשכה לבסוף שלוש.

0.3

"אז ג'ק, מה בא לך לעשות? הסוף שבוע שייך לך ואני לא מתכוון
להתאמץ יותר מידי לחשוב בשביל שנינו. ניסינו זה לא עובד, נראה
לי שנכנסת לצרה הזאת רק בגללי." צליל בעבוע של באנג ונפילתו של
ראש נוסף אל העולם, הקדימו את דבריו של ג'ק. "יום יבוא דניאל
ואתה תכיר מישהי. אחת שתשנה אצלך את הגישה הרקובה הזאת ואני
מבטיח לך, אני אהיה שם על מנת לצחוק על איך שאתה מדבר היום."
"כשהיום הזה יגיע, ג'ק אתה תהיה כל כך סנילי, שלא תזכור מה
אכלת באותו הבוקר. אחרי מה שהיה לי עם הרן." דניאל נאנח, עשה
ראש נוסף והמשיך. "אין סיכוי שאני נכנס לזה בקרוב. בקיצור עזוב
אותך משטויות. מה בא לך לעשות? יש חצי קילו גראס, פאקט של קוק
ונראה לי שראיתי פיטריות סוף הדרך כשעברנו בחממה הפרטית של
המלון." "לא יודע אחי." ג'ק שאף מסיגר ריחני שאחת הבנות הגישה
לו. "כל אלה כבר די נדוש לא? בסוף שבוע הזה, אני ממש רוצה
להשתולל." "אתם יכולים לנסות אבסינת." אמרה הבחורה האסייתית,
סאנסמיל היה שמה, בזמן שהכינה ראש נוסף והגישה לי את הבאנג.
"לאאא" ג'ק מחה בשם שנינו בזמן שהפלתי את הראש שהכינה לי. "פעם
אחרונה שהשתכרנו מהחומר הזה, סיימתי בבוקר למחרת עם חום של 40
מעלות." ג'ק גיחך יותר לעצמו מאשר לנו. "כן אבל ניסיתם את זה
כמו שהיו שותים פעם? אתם יודעים עם תמיסת פרג וקוביית סוכר."
לענה הוסיפה את דעתה לשיחה. סובבתי את ראשי לעבר ג'ק ולענה
ועניתי. "עזבי לא מתאים לי לבלות את כל הערב מעוך על הספה."
"חופשי גם לי לא מתאים לשרוף ככה את הערב. למרות שאם כמה שורות
של קוק, זה יכול להיות מעניין." "לאאא ג'ק, עזוב אותך משטויות.
נראה לי שפשוט נרביץ כמה שורות, נעשה עוד כמה באנגים ונמצא
איזה מסיבה רק שנינו. בנות, אם תוכלו בבקשה להכין לנו כמה
ג'וינטים לדרך, נראה לי שעשרים יספיקו לנו עד שנחזור." וכך
היה. לאחר כמה וכמה שורות של קוקאין ואין סוף עישונים, יצאו
ג'ק אובן ודניאל פידיך מהמלון בחיפוש אחר מסיבה. בזמן שחצו את
שדרת הכנסיות, החל דניאל להיקרע מצחוק כשג'וינט שמן בין
אצבעותיו, הוא הצביע על אחת הכנסיות. "בן אדם תקלוט, הכנסייה
שמה מוכנה לחתן אנשים חיות המחמד שלהן." ובעודו אומר זאת נפתחו
דלתות הכנסייה וממנה יצא גבר עם קערת מים בין ידיו ודג זהב
בתוכה. הוא ירד בשביל כשהוא מלווה במארש החתונות. ג'ק גיחך.
"טוב זה נותן משמעות חדשה למשפט תשתקי ותראי יפה." "חופשי ג'ק.
אוקיי, לשם אנחנו הולכים." במרחק כמה בנינים מכנסיית חיבה
למחמד, מופע לייזר ססגוני האיר את השמיים. מוזיקה אלקטרונית
פרועה, ניגנה מתוך סידרה של רמקולים ענקיים שתחמו את המקום
כחומה. אילו הייתה מתקיימת הידיעה שסוף העולם הגיע וקבוצה של
כעשרת אלפים גברים ונשים היו מתארגנים למסיבה אחת אחרונה,
כנראה שזה היה נראה כך. קהל עצום של אנשים רוקדים. משתוללים עם
סטיקלייטים, כדורי ג'אגלינג זרחניים וניחוח מתקתק של גראס
וחשיש נישא באוויר. כמרים שמלבושם סגול פיזזו בין הרוקדים, כמה
מהם חילקו לקהל שחלף על פניהם משהו על הלשון ולא נראה שזה היה
לחם קודש. "טוב, איך בדיוק אתה מתכנן להיכנס?" ג'ק נתן בי מבט
קורא תיגר, אותו מבט שסיבך אותנו בכל כך הרבה מצבים בעבר.
"בעזרת זה." דניאל הצביע על זוג גברים מחובקים שעזבו את שטח
המסיבה והתקדמו לעברם. "ובעזרת זה." הוא חייך ושלף בקבוקון
מזכוכית שהכיל נוזל שקוף.

0.4

כשהבחורים התקרבו מספיק, דניאל פנה לעבר שניהם כשהוא מספיק לתת
בג'ק מבט של. 'שתוק ותן לי לדבר.' "ערב טוב בנים." דניאל פתח
בשיחה. "רציתי לדעת אם אפשר לעניין אתכם בעסקת חליפין קטנה?"
"אויש חמוד שלי, הם נראים מקסימים." אמר אחד הבחורים, בליווי
נשיקה על לחיו של השני. הם נראו דלוקים על אקסטזי, האישונים
המורחבים שלהם די הסגירו אותם. זה הולך להיות קל. חשב דניאל
בליבו. " איך אפשר לעזור לכם בובי?" אותו הבחור, לעס מסטיק
בקולות והביט בג'ק ברעבתנות. "טוב אז ככה." דניאל עשה תנועה
בידו וג'וינט חדש הופיע לרגע ונעלם. "אני ובן זוגי לחיים." הוא
מרפק את ג'ק לפני שהספיק לפלוט מילה או גיחוך. "מתים להיכנס
למסיבה ונתקלנו בבעיות בכניסה." "טוב נראה לי שהגעתם קצת
באיחור לא?" "אופנתי מותק, אופנתי." ג'ק החל לזרום עם הקטע.
"טוב נו מה אתה מציע?" הבחור השני דיבר ונראה שהוא מתחיל לנוע
לעבר דאון עמוק. הכול עבד לטובתם. "אני מבין שיש לכם חותמות על
מנת לחזור פנימה?" "ברור, כמו בכל מסיבה." "יופי. מה שאני מציע
זה ג'וינט רעיל בצורה סופנית על כל חותמת וממה שנראה לי, גם
ככה אתם לא עומדים להשתמש בהן." "רק לשם ההדגמה." ג'ק העביר את
הסוף של הג'וינט שהיה בידו של דניאל רגע קודם לכן, לבחור שנראה
שרוע בדאון עמוק. הבחור הצית אותו מחדש ולקח שאכטה מלוא
הריאות. עיניו נפקחו לרגע בהפתעה והפכו להיות חצי עצומות. "לא
איכפת לי איך תעשו את זה." הוא מלמל כשעשן בוקע מפיו. "אבל
עשינו עסק." "יותר בקלות ממה שאתה מתאר." דניאל חייך ושלף את
הבקבוקון שהחזיק לפני רגע. "מה יש בפנים? זה נראה כמו אל אס
די." אמר הבחור הדלוק יותר בהתלהבות. "לזה רבותיי, אני קורא
גנב מסיבות." דניאל החל לדבר ממש כמו סוכן מכירות. "החומר הזה,
אנא הגישו לי את הזרועות עם החותמות." וכך הם עשו. "מדלל את
הדיו שדבוק כרגע על העור שלכם." לפקק של הבקבוקון הייתה מחוברת
מברשת קטנה ודניאל השתמש בה כדי למרוח שכבה דקה של החומר על
גבי החותמות. הוא שלף מכיסו חפיסת ניירות גלגול והצמיד עלה אחד
של נייר על כל חותמת בנפרד. "מה גם שהוא מכיל חומר שנצמד אל
הדיו ומייצב אותו, ככה שהוא עובר לנייר מבלי לקבל צורה
מעוותת." דניאל נשף קלות על שתי הניירות וצורות החותמות הופיעו
על גביהן. "אוקי החלק הזה ירגיש קצת כמו שליפה של פלסטר."
דניאל קילף בעדינות כסנטים מהאזור המודבק של כל נייר ומשך
במיומנות מחשידה את שארית הניירות הדבוקים. קללות מסוננות על
הכאב המפתיע, נפלטו מפיהם של שתי הבחורים. "טוב חברה, שיהיה
ערב טוב." דניאל חייך אליהם והשחיל שניים מהג'וינטים שהבנות
הכינו, לכיס החולצה של אחד הבחורים. בזמן שאלה עוד שפשפו את
הזרועות שלהם, אני ודניאל המשכנו לכיוון המסיבה. דניאל נעצר
כמה מטרים מאותם בחורים, שכבר החלו להמשיך בדרכם מהמקום. "תן
לי מטבע כל שהוא והושט לי את יד ימין." עשיתי כדבריו ומסרתי
לידיו מטבע. הוא הצמיד אחד מניירות הגלגול לידי, קצת מתחת
למפרק הימני והחל לקרצף את הנייר בעזרת המטבע. "זוכר את
המדבקות שמגרדים כדי להדביק על נייר? אז זה עובד על אותו
עיקרון. רק על תשפשף את זה עד שנעבור את הכניסה ונהיה בחושך,
כי אם זה נסדק אז יכולים לעלות על זה." "בואנה, מאיפה הבאת את
זה?" דניאל חייך והשפיל מעט את מבטו לעבר הרצפה ממש לרגע. "אתה
זוכר את ג'ואנה מהחנות יצירה?" "לא נכון! אל תגיד לי ש..." "אח
שלי מה שהיא למדה לעשות עם צבעי גוף." "תשמע היא בת איזה
ארבעים לא?" "כן היא גם צמחונית והיא עושה יוגה. אז מה יש לך
להגיד?" "העיקר תתרחק מאימא שלי." דניאל התעלם מההערה וסיים
לקרצף את החותמת על מפרק ידו. הוא הטיל את המטבע חזרה אל ג'ק
בדיוק כשהגיעו לפתחי הכנסייה. ארבעה מאבטחים חמושים תחמו את
הכניסה אליה ניגשו, צלב קטן מוזהב עיטר את הקת של כל אחד
משמונת האקדחים שנראו לעין וליד שולחן קטן מאחוריהם, ישבה
נערה.


0.5

היא יכלה באותה מידה להיות קופאית של סופרמרקט, עם שקיות
שחורות מתחת לעיניים. רק שהיא הייתה לבושה בשמלת ערב אפורה.
במקום המדים מבד לא נושם, בצבעים שיגרמו לליצן להתאבד. חשיפה
קצרה של החותמת, העבירה אותם את השורה הראשונה של המאבטחים.
דניאל התקדם לעבר השולחן הקטן של הנערה. בידה כבר אחזה את אותו
אקדח לייזר לקריאה של ברקוד, שהשימוש בו היה נפוץ מאוד
בסופרמרקטים. היא העבירה את האקדח מעל החותמת של דניאל, אך
נדרשו כמה סריקות ודפיקות של המכשיר על גבי השולחן על מנת
שיעבוד. הנערה, קיאנטה שמה (כך לפחות גילתה לנו הסיכה שהייתה
על שמלתה), קימתה לרגע את מצחה כשהיא מביטה במסך שרק היא רואה.
"אני צריכה גם תעודות זהות." היא סימלה לג'ק בעזרת האקדח לקרב
את זרועו, הוא עשה זאת כשבליבו הוא מקווה  שהאכילו את המאבטחים
היום. דניאל מסר את התעודה שלו ומרפק את ג'ק, מתריע בו לא
לשאול למה? הוא החווה בראשו לעבר שתי מאבטחים ענקיים שעוד בחנו
אותם בחשד קל. ג'ק השתכנע מייד ומסר גם את התעודה שלו. לחשתי
במסווה של חיוך לדניאל."מה לעזאזל הולך פה?" "אני לא בטוח."
הוא ענה. "כנראה מכינים רשימה לאפטר פארטי?" קיאנטה, לאחר עוד
מספר טקטוקים על הקופה וכמה קימוטי מצח, מסרה לנו חזרה את
תעודות הזהות בלווי חיוך ומעטפה. "מזל טוב." היא קראה כשדניאל
הבחין שהחותמת על מפרק ידו החלה להתפורר, הוא משך את ג'ק
מהשולחן כשהוא מודה לנערה. ג'ק הכניס את המעטפה לכיס הפנימי של
המקטורן שלבש ונחפז אחרי דניאל אל הרחבה החשוכה לסירוגין. מיד
כשנכנסו למתחם, ניגשה אליהם אישה יפיפייה. היא חבשה כיסוי ראש
של נזירה ומלבד המוני שרשראות חרוזים כמו של מארדיגרא, היה זה
פריט הלבוש היחידי בו התהדרה. היא הביטה לרגע בדניאל שרחרח את
אזור החותמת ופלט. "היה לו בושם על המפרק, הייתי צריך לנחש."
לכן היא ניגשה קודם אל ג'ק, שהיה עדיין המום מהופעתה. היא
הניחה מספר שרשראות על צווארו ונשקה קלות לשפתיו הקפואות. לאחר
מכן ניגשה אל דניאל וביצעה את אותו הטקס עליו. רק שדניאל כמו
דניאל, הגיב לנשיקה באותה נכונות והפגין אותן יכולות אילו לא
הופתע. עקצוץ קל בשפתיים לאחר כמה רגעים היה הפתיח של מה
שהרגשתי אחרי אותה נשיקה. מבט אחד בעיניו המתרחבות של דניאל,
הבהירו לי שגם הוא הבין שהרגע סוממנו מהשפתיים של הנזירה. על
ידי איזה חומר? אני לא בטוח שאי פעם נדע. בגדתי בך. גם עם מתוך
הפתעה, את תדעי מזה. כרגע, אני חייב לזרום עם משהו שאני לא ממש
בטוח מהו. זה די דומה לסאטלה של אל אס די, אבל עם כל הסמים שיש
לי כרגע בדם, אני באמת שוקל בדיקות מקיפות עלי לפני שנביא ילד.




0.6

בהנגאובר, לא תמיד בטוח מה בא קודם. כאב הראש, או החלחלה מכל
טיפה של אור שמש שמוצאת את דרכה בין העפעפיים. בסופו של דבר,
הרצון לסיים את כאב הראש מנצח ומשום מה אתה תמיד משתכנע שבזה
שתקום תוכל להקל במשהו ובכל פעם, אתה  טועה. אור מסנוור. אני
עדיין לא בטוח היכן אני נמצע, יעברו עוד כמה רגעים עד
שהסחרחורת תחלוף. או קי התאוששתי, זה לקח רק שעה לפי מה שזכור
לי מהשעון בתקרה. הנפתי את כף ידי כדי לעסות את מצחי ובכך
הבחנתי שיש גוף נוסף במיטה, עירום כמו שלי. זיכרונות של כל כך
הרבה בקרים חצי שתויים כמו זה צפו ועלו, היה כיף אתמול ועכשיו
נראה מה החשבון. משכתי  מעט את השמיכה על מנת לחשוף את קצה
המיטה וארבע כפות רגליים מלבד שלי בצבצו מתחת לשמיכה. משכתי את
השמיכה עוד טיפה ונשמתי לרווחה. הרגליים היו חלקות וחטובות,
יש! סיכוי טוב שהן נשים ולא ג'ק שכנראה היה מקיא על השטיח.
אנחה קלה של אישה נבעה מבין שפתיה של הבחורה שישנה לצידי. ראשה
האדמוני הופיע מתוך השמיכות זו הייתה לענה. הייתי המום. לא
מהעובדה שהיא הייתה שם, עם ההשלכות האקראיות של השכרות שלי כבר
התרגלתי לזרום. פרץ של רגשות כמותו לא חוויתי ואליו לא הייתי
רגיל איים לתלוש לי את הלב מהמקום. ההבנה מי שוכבת לצידי, יחד
עם שברי הזיכרון שליוו את אותה הבנה. יצרו עבורי משמעות חדשה
למשפט. "הבוקר שאחרי". הבוקר הבנתי למה ג'ק התכוון שאמר שהוא
"עוד יצחק". הוא אמר זאת בכל פעם שהתכווצתי כשהחל להשתפך על
החשיבות שיש לרגש. אומנם הזמן שעבר לא היה רב, אבל ידעתי שקו
המחשבה שלי השתנה כך ומעכשיו יהיה כזה. לא יהיה רעיון או דבר
שארצה בו יותר, מאשר לגרום לבחורה המדהימה הזאת לחייך כמו שהיא
מחייכת לעצמה עכשיו מתוך שינה. היא פקחה את עיניה וההלם הפך
לעובדה מוצקה כאשר ראיתי בעיניה את אותה האהבה כלפי. "בוקר טוב
נפלא שלי." היא חייכה חיוך ישנוני. "חלמתי חלום כל כך מתוק
והנה אתה כאן."  אני יודע שזה ישמע מאצ'ו בצורה מגוחכת, אבל
כאשר חיבקתי את גופה העירום של לענה, חשתי שרצוני הוא לעטוף את
גופה ולגונן על בשרה בגופי. כבר אז ידעתי ללא שום צל של ספק
בליבי או מוחי שאני אוהב את האישה הזאת ואוהב אותה ואהיה לצדה
בכל מקום בו תבחר להיות. אנחה  נוספת נשמעה לפתע. "על מה אתם
מדברים?" סאנסמיל התרוממה מבין השמיכות. עיניה המצומצמות מאור
השמש, שיוו לה מראה חתולי אף יותר מהרגיל. "שום דבר מיוחד
אהובתי." לענה הקיפה את צווארה של סאנסמיל ונשקה קלות לשפתיה.
"ומה שלום הגבר היחידי בחיי?" היא אמרה זאת בנימה טיפה מתגרה
וחלפה מעל לגופה של לענה, חיבקה אותי בעירומה ונשקה לשפתיי.
אני יודע שזה עלול להישמע חסר אחריות או פשוט לא בוגר, אבל
אותו פרץ רגשות שהימם אותי כשהבטתי שוב בלענה, איים להכריע
אותי באותו שילוב של רגשות ואותה העוצמה. אהבתי אישה שהייתה
מורכבת משניים. זאת לא בדיוק אישה מורכבת אלא אהבה. אהבה
שידעתי שאילו אחת או במקרה שלי אחד יהיה חסר (נרעדתי רק לעצם
המחשבה שזה יקרה), האובדן יהיה אדיר וחסר כל השלמה עם כך. שום
נחמה לא תוכל אי פעם לבוא על אלה מאיתנו שיוותרו.

0.7

"לא! לא! דניאל!"  צרחות מקפיאות דם חדרו מהקיר המפריד בין
חדרנו לחדרו של ג'ק. אם אני הייתי כל כך מסטול ושיכור אתמול
שמלבד חלקים לא זכרתי הרבה, אני לא מסוגל לתאר את האימה שחלפה
בי למחשבה של מה נמצע כרגע בחדרו של ג'ק. למרות הפחד, זינקתי
מהמיטה לעבר חדרו כשאני עירום לגמרי. תלשתי את עצמי מזרועותיה
של סאנסמיל, בזמן שלענה רכנה לצידי המיטה. רצתי במעבר שמפריד
בין החדרים, מעדתי והשתטחתי  על הרצפה. סובבתי את ראשי לראות
במה פגעתי. היה זה פסל משיש ששוקל לפחות שישים קילו ומשום מה
היה זכור לי מהלובי של המלון. "אחר כך." מלמלתי לעצמי ונעמדתי
בכניסה לחדרו של ג'ק, לפני שאחת מהבנות יכלה לעצור בעדי. ג'ק
היה ישוב על הצד הקרוב של המיטה כפות רגליו נחות על הקרקע. בין
רגליו הייתה מוטלת מעטפה והוא עצמו היה שקוע בבחינה עמוקה של
מסמך בגוון ירקרק חולני, כזה שמאפיין מסמכים רשמיים. "אח שלי.
הכול בסדר?" ג'ק הרים את ראשו מהמסמך, מבטו נע בין ייאוש כבד
לרצון לרצוח. "דוד" דניאל צעד ללא מודע צעד אחד אחורה מהמשקוף.
"לא יודע מה עשיתי לך, אבל תזכור שהייתי מסטול טילים אתמול
בערב ואפילו לא ביקשתי את זה." ג'ק הרים את מבטו מהמסמך שוב,
ייאושו התגבר על הכעס. "קרנל!" (היה זה חלק ממשפט שאמר.
"כשהאחד נופל אז השני מרים אותו או נופל איתו.") דניאל התקדם
מספר צעדים לתוך החדר. "קרנל לא משנה מה קרה, זה נשאר בגבולות
לאס-וגאס. אני אטפל בזה בזמן שתהיה בירח דבש שלך." ג'ק החל
לצחוק בהיסטריה ואמר כשקולו חנוק מדמעות. "זאת בדיוק הבעיה,
החל מאתמול אני נשוי." בחילה. קשה יותר ממה ששלושה בקבוקי
טקילה זולה ושרימפס באכול כפי יכולתך יכול לגרום תקפה את
דניאל. מחשבות היסטריות שעברו את גבול הרצח ממדרגה ראשונה חלפו
בראשו. לא מתוך משהו אישי. אלא ההבנה הקרה שרק אם ג'ק יהפוך
אלמן, יהיה לדניאל סיכוי להביא אותו בזמן לחתונה שלו ביום
ראשון. הזמן שייקח לסגור את הגירושין הוא נצח לעומת המהירות בה
ג'ק יואשם בביגמיה. הוא ייעצר ברגע שיסרקו בכנסיה את תעודת
הזהות שלו. דניאל ידע בליבו, הוא לא יספיק להיכנס מבעד לשערי
הכנסייה. "למי?" הקור בקולו של דניאל לא הפתיע רק אותו. ג'ק
נעץ את מבטו בעיניו של דניאל ואמר. "לך." פיסות זיכרון החלו
להתחבר במוחו של דניאל. הזוג ממנו תלשו את החותמות, התחושה של
לא בדיוק דחייה, אלא חוסר עניין מכל בחורה עמה דיבר במסיבה
והזיכרון המחריד מכולם של שלט הניאון "נישואים המוניים" שהיה
תלוי מעמוד בצד הכנסייה. "וואלה, מי הביץ' ומי הבוץ'?" "לפי
תעודת הנישואים שלנו, אתה הביץ' ואני הבוץ'." "תן לי לראות את
זה." דניאל חטף את המסמך מידו של ג'ק שמתוך חולשה, לא הפגין
התנגדות. "ווי! באמת רשום בוץ', וביץ'  במקום חתן וכלה." "מה
עושים עכשיו?" ג'ק התנשף בכבדות וחפן את ראשו בין כפות ידיו.
"אולי כדאי שאני אגדל זקן צרפתי כמו שלך, אולי אני אראה יותר
מסוקס ככה." "זה בכלל לא מצחיק בן אדם, אני מתחתן מחר. כל
המוזמנים, כל התכנון של החצי שנה האחרונה הכול הולך מפה לזבל.
איך אני מסביר עכשיו ללילה למה אני לא יכול להתחתן איתה מחר.
לך תסביר למה חתן לא הופיע לחתונה? איך תספר לאנשים שזה בגלל
שהחתן נשוי לבן דוד של הכלה?" לענה וסאנסמיל מסתבר, חיפו על
גבי לאורך כל השיחה. "אז בואו נפרוץ לכנסייה ונעלה אותה באש."
זה היה משעשע לשמוע משפט כזה ברוטאלי בקולה הדקיק של סאנסמיל.
"בדרך כלל לוקח יומיים עד שמזינים את הניירת למחשבים
הממשלתיים." "זה בטוח." לענה אחזה בידה של סאנסמיל. "מניסיון."
"אנחנו נדון בזה יותר מאוחר." פניתי לעבר חיי החדשים עם חיוך
קורן. האפשרות לזנוח הרג של אדם אחר או של עצמי, הפיחה בי
מוטיבציה פושעת בנוגע למקום. הרציונאל של ג'ק, החזיר אותי
לקרקע. "נראה לי שניגש למקום ונשכנע אותם שהכול טעות." "תמים."
לענה עמדה מאחורי והניחה את הידיים על כתפיי, בידה הימנית
אחזה אקדח. כמה שאהבתי אותה ברגעים אלה. "אבל זה יכול לעבוד."
ג'ק התרומם מהמיטה וניגש הישר אל לענה. הוא הושיט את ידו, הניד
בראשו לעבר האקדח ונעץ את מבטו בעיניה. היא מסרה לו את האקדח,
ג'ק דרך את הנשק. "אני יכול להתלבש קודם?" לא המתנתי לתשובה.
סובבתי לאחור וכשהלכתי לעבר חדרי. יכולתי לשמוע מאחורי את ג'ק
לוחש לעצמו. "שום דבר לא יבוא בינינו." כאשר חזרתי לחדר השינה
שלי, הרמתי את ראשי אל התקרה. השעה הייתה 14:30. סאנסמיל, קראה
את מחשבותיי. "כדאי שנזדרז. מי יודע מתי הם יעבירו את התיקים
למשרד הפנים לעדכון."

0.8

תוך פחות מעשר דקות, נמצאנו בלובי כשאני לבוש ומוכן. שוטר
משועמם למראה, גבה עדות מאחד מפקידי הקבלה של המלון. "זה פסל
משיש" יכולתי לשמוע את פקיד הקבלה מדבר. "בגובה מטר עשרים
וחמש. רגע אחד הוא היה שם ופתאום נעלם." לענה וסאנסמיל, התחבקו
וצחקוקו מאחורי. "אנחנו נדבר גם על זה אחר כך." אמרתי מעבר
לכתפי וקיוויתי שאני נשמע מתלוצץ כמו שהייתי."זאת הייתה מתנת
הנישואין שאתה ביקשת." לענה בקושי יכלה להחניק את צחוקה כשאמרה
זאת. ג'ק חזר משיחת הטלפון שלו עם אשתו לעתיד. שקלתי בדיחה על
כך שהוא יתחיל לשלם לי מזונות אבל פרצופו הנפול רק הבהיר לי
שהוא סיפר ללילה הכול. כנות מוחלטת, איך לא ארצה לשמור על שני
אלה. הכנסיות מחוץ ללאס-ווגאס לא היו כה מסבירות פנים. היה
מספיק שיהיה מתנגד אחד עם סיבה מוצדקת לחתונה והנישואים יהיו
מוחרמים על ידי משרד הפנים מחוץ לגבולות לאס-וגאס. משום מה
תמיד יהיה את המנייאק האחד הזה שינסה למנוע אהבת אמת והחלטתי
שאני אמות לפני שאתן שזה יהיה אני. תחושת הנשק כנגד הירך שלי,
הרגישה כמו כל מתכת קרה. כשהוא נוגע לחילופין בעורי, האקדח
השאיר אותי מרוכז במטרה שלפני. "עצור!" דניאל צעק. נעצרתי
והסתובבתי לעברו כשידי האחת על ההדק. דניאל נתן בי מבט מודאג
ונכנס לתוך סמטה חשוכה. דניאל החל לשרוק בעדינות. "בוא כלב טוב
אל תפחד." הוא היה קשור לברז כיבוי ברצועה ונראה תשוש כאילו
נלחם כל הלילה להשתחרר ממנה. גור כלבים שחור לגמרי, לפי המראה
שלו כנראה מגזע פיטבול. "הוא בוודאי ננטש על ידי הבעלים
הקודמים שלו." סאנסמיל אמרה לאחר רגע. "הוא בא איתנו." דניאל
קבע זאת כעובדה ולמרות שלא הייתה לי שום כוונה, נראה שהוא לא
יהיה מוכן להתווכח בנושא. הבנות ממש התמוגגו כאשר דניאל התיר
את הקשר ברצועה מברז הכיבוי. חשבתי לשאול אותו מה הולך ביניהם,
אך כל צרה בשעתה. לא ידעתי עם עוד כמה הפתעות אוכל להתמודד
היום. הוא אחז את הגור בידיו וניגש אליי. הוא שלף את האקדח
מהחגורה שלי והעביר אל שלו. הוא נתן את הגור ללענה יחד עם שטר
של מאה דולר ולחש לה ברכות. "שימי אותו עם השומר של הבניין פה
ממול, אנחנו נחזור לקחת אותו." "אנחנו קודם מסיימים את עניין
שלך." הוא פנה לעברי כשהוא מוודא שהנשק טעון ונצור. "ואז אני
מוצא את מי שקשר את קרברוס לברז ואני קורע לו את הצורה." "אז,
כבר יש לו שם." לא יכולתי לעצור גיחוך למשמע הרגשנות הלא רגילה
הזאת מצד דניאל. "קוראים לו קרברוס והוא שלנו עכשיו." דניאל
המשיך בזעף. לענה חזרה לאחר כמה רגעים. היא הנהנה בראשה
שהעניין מסודר ומייד המשכנו לכיוון הכנסייה, שעמדה במרחק של
כרבע שעה הליכה. כאשר חלפנו על פני כנסיית חיבה למחמד, שקלתי
לבקש מהבנות אקדח אחר במקום זה שדניאל לקח. הביטחון שחשתי
מוקדם יותר, נמוג ברגע שיכולנו לראות את הכנסייה בה היינו ערב
לפני. בחצרות המקום, נערכה מסיבה גדולה ומטורפת אפילו יותר מזו
שנערכה אתמול. חמישה שערי כניסה נפרשו בין החומות של ציודי
ההגברה הגדולים. כך לפחות יכולנו לראות מהמדרכה עליה עמדנו.
עשרות אנשים חלפו בשערים מאובטחים בכבדות על ידי כמרים גדולי
מימדים. הם היו חמושים כל כך, שאפילו ניבים ממתכת בצבצו בפינות
הפה של חלקם. "מותק." לענה פנתה לכיווני לאחר ששוחחה לרגע בשקט
עם סאנסמיל, שהנהנה לאות הסכמה. היא ניגשה אל דניאל ואחזה
בכפות ידיו, מכסה כמה שידיה העדינות מאפשרות לה את ידיו. "אתה
זוכר איזה כניסה נכנסתם אתמול בערב? בדרך כלל הבנות האלה
עובדות על אותה קופה באותו  השער באופן קבוע." דניאל הקיף
בזרועו את מותנייה של סאנסמיל שהתקרבה בשקט ונעמדה לצידם.
"נוסף לכל הצרות." הוא נאנח. "זה השער שנכנסנו בו אתמול." הוא
הצביע לעבר מה שהיה נחשב לקדמת האירוע. "לפי הקצת אנשים והשטיח
האדום בעורך עשר מטר, הייתי אומר שזאת הכניסה לVIP היום."
סאנסמיל צחקקה כיודעת דבר. "לא נראה שיש הרבה אנשים חשובים שם
היום." לענה ליטפה ברכות את לחיו של דניאל, מספיק כדי להסב את
תשומת ליבו. "תתחברו עם המאבטח שעומד שם ותנו לנו כמה דקות.
אנחנו מייד נחזור." אמונו של דניאל בבנות היה שלם. הן נשקו לו
והתקדמו בכיוון ממנו הגיעו. "נכון שהן משהו אחר?" דניאל ממש
נאנח מנחת לנגד עיניו המשתאות של ג'ק. מבטו נח עליהן בוהה כמו
עגל בלכתן. "יהיה זמן לדבר על כל זה אחר כך. משהו נדפק אצלך
רציני ביממה האחרונה." "היי, טיפה כבוד לאשתך יא זבל, אם תדבר
ככה גם ללילה אני אקרע אותך. אה?" "אהה, כן יקירתי? ואיך בדיוק
את מתכוונת לעבור את החיה שעומדת שם בכניסה?" דניאל החל להתקדם
ללא מילה. הוא כבר היה על שפת השטיח האדום כשהוא שלף משרוול
אחד מצית ומהשני ג'וינט, שנראה יותר כמו סיגר קובני. הוא הצית
את הג'וינט והחל לפסוע על השטיח כל כך רגוע, שלא יכולתי שלא
לזרום איתו בקטע שלו. "בעזרת ברכת השלום שחוצה עולמות." דניאל
חייך אלי והמשיך לצעוד בדממה ולעשן מהג'וינט.

0.9

זה היה נראה כך גם אילו צעדנו לעבר מוות בטוח ובמקרה שלנו, זה
נראה לא רחוק מהאמת. היה רק מאבטח אחד בכניסה. גובה שני מטרים,
רוחב של שלושה. ראסטות בקוטר חלקו העבה של מקל סנוקר צנחו עד
אמצע גבו. כשהיינו באמצע השטיח, כף ידו הימנית נחה על הקת של
האקדח מתחת לשחיו השמאלי. מבטו היה קפוא על אזור מותניו של
דניאל, כנראה מבחין באקדח שנשא. דניאל לקח שאכטה ארוכה
מהג'וינט ונשף את העשן מעל לראשו. הענן, הגיע לאפו של הראסטאפר
מגיהינום. "מה אח שלי? יש משהו טוב?" הוא הושיט את הג'וינט
למאבטח שבהה בו באדישות. הוא קימט מעט את פניו במה שהוא כנראה
ראה בו חיוך ולקח את הג'וינט מידו של דניאל. "בואנה אחי באת לי
טוב עכשיו." המאבטח לקח שאכטה מהג'וינט, לקח ולקח ולקח. לבסוף
השתנק לרגע וענן שהיה גורם למונסון להסמיק בקע דרך פיו
ונחיריו. הג'וינט עבר לידו של ג'ק, שלקח שאכטה יותר כדי לא
היראות חשוד מאשר מתוך חשק. "חומר טוב אח שלי תודה. עם היה מצב
אחי, מה זה בכיף הייתי מכניס אתכם. אבל זה לא המצב. כי וואלה
אם נופלים עליכם שם בפנים, אני גומר לא רק בלי מקום עבודה. אתה
מבין אותי?" דניאל לקח לידו את הג'וינט. הוא נתן לגץ של גראס
שנשרף לעבור דרך נחיריו לפני שלקח שאכטה. "אח שלי, לא באנו
בקטע רע." הוא דיבר עם עשן בוקע מפיו. "חופשי אחי! באתם לי
טוב. יש עכשיו מסיבה בפנים של כל הקטע  של סרטים כחולים,
האנשים שם הם כל היום רק נותנים באף, אין מצב אפילו לבוף קטן
אח שלי בין כל הקוקאין שרץ שם." דניאל העביר את ג'וינט חזרה
למאבטח, שלקח אותו בשמחה מרובה. "אחי תבין אותי." הוא עצר לכמה
רגעים כדי למלא את הריאות  שלו בעשן. "למפיקים של הסרטים האלה
נמאס לאבד שחקנים בן אדם. הרבה מהם חותכים בגלל נישואים לאנשים
מחוץ לתעשייה. אז הם החליטו מי שמחפש להתחתן סבבה, מכירים לו
או לה מישהו מהתחום שגם מחפש ויאללה. זה זורם כל כך טוב שאתה
רואה מה קורא פה. אבל אחי. אתם שניכם, רואים עליכם שאתם לא
מפה. לא יתנו לכם להיות שם בפנים כדי שאפילו בטעות לא תמצאו את
עצמכם נשואים פה למישהי." הג'וינט החליף שוב ידיים והיה בידו
של ג'ק, שלא ידע ממש מה לעשות בו. הוא העביר אותו לדניאל, קצות
האצבעות שלו רעדו כשעשה זאת. המאבטח התיישב על שרפרף בארים
מרופד. הוא נראה נינוח יותר מאשר לפני כמה דקות. "בכל מקרה
אנשים." הוא מחא בכפות ידיו ונאנח. "ישר בולט עליכם  שאתם לא
שחקנים, אין לכם ציוד מתאים. או מה שיותר נכון." הוא גיחך
מהבדיחה של עצמו. " מה  שלא בולט אצלכם מספיק." דניאל חייך
וקרב את הג'וינט לפיו. יד נשית חלפה מעבר לכתפו ולקחה את
הג'וינט באמצע הדרך. "נו בייבי למה אנחנו בחוץ?" לענה עמדה שם,
יד אחת נחה על מותנייה ידה השנייה אוחזת בג'וינט בין שפתיה. אך
זאת לא הייתה אותה לענה של לפני עשר דקות. גם סאנסמיל שנעמדה
לצד ג'ק, נראתה כל כך שונה שהיא גרמה לו לעצום את עיניו בחוזקה
ולפקוח אותם מהר רק כדי לראות עם התמונה השתנתה. הן היו לבושות
כאילו התכוננו לשדוד מועדון חשפנות. מכנסוני ג'ינס שהפכו
לחוטיני בחלקם האחורי בעיקר וחזיות ניילון שחורות, שכיסו רק את
אזור הפטמות. מגפי עור אדומות הגיעו עד מעל לברכיהן, מסוות
בקושי אקדח קטן שהיה קשור לכל אחת מהרגליים שלהן. דניאל, קיבל
את הג'וינט מידה של סאנסמיל לאחר שלקחה כמה שאכטות קטנות
בעצמה. הוא שאף מעט עשן והעביר את מה שנשאר למאבטח. "אנחנו
חדשים בתעשייה." הוא הפריח עיגול עשן וחייך. "חוץ מוורג'ין
תייקר פה." דניאל הצביע באגודלו על ג'ק. "הוא מזמן הוכיח שזה
באמת לא הגודל שקובע, אלא כישרון המשחק של בת הזוג שלך." הם
נכנסו דרך השער כשזרועו של דניאל שלובה בזרועה של לענה ואילו
מר ווירג'ין תייקר, היה מחובק סביב מותנו על ידי סאנסמיל. כמה
מטרים אחרי הכניסה, דניאל לא יכול היה עוד להתאפק. "איך ידעתן
מה הולך פה?" סאנסמיל חייכה. "זיהיתי כמה מהמאבטחים שעובדים עם
התעשייה, אז הבנתי מה כדאי ללבוש." "התלבושות האלה ממש." דניאל
המשיך את דבריו בלחש, כך שרק לענה תוכל לשמוע. היא נשכה קלות
את אוזנו ולחשה לו בדיוק את מה שעבר במחשבותיו. "כבר דיברנו על
כך כשלקחנו אותן מהמועדון חשפנות פה ליד. החלטנו לשמור אותן
לליל הכלולות." "אני כל כך אוהב אותנו." דמעות של אושר אמיתי
נקוו בעיניו.

1.0

ג'ק קטע את השיחה ביניהם בטפיחה קלה על ביטנו של דניאל.
קיאנטה, הקופאית מאתמול, הייתה לבושה באותה שמלת ערב מהלילה
הקודם וכרגע חצתה את אזור הבילוי בכיוון הכללי של השירותים.
ג'ק החל להתקדם לכיוונה. סאנסמיל הבחינה בזאת ונאחזה ביותר כוח
במותניו. היא נתנה בו מבט רצחני שהקפיא אותו במקומו. היא שחררה
מג'ק לאחר רגע ונעמדה כשהיא נצמדת לפניו של דניאל. סאנסמיל
שלחה את ידה לתוך מכנסיו, משאירה אותה שם לרגע כשחיוך מתוק על
שפתיה. היא שלפה את האקדח ממכנסיו ואמרה לשלושתם. "תנו לי שתי
דקות בפנים ובואו אחרי." קיאנטה כבר נכנסה לחדר השירותים כאשר
סאנסמיל החלה להתקדם לעברה. היא נשקה לדניאל וללענה וקרצה לרגע
לעבר ג'ק שחייך מעט בתגובה. היא חצתה כמה מטרים מאזור עמוס
באנשים, גופה חומק בגמישות ביניהם. האקדח, היה רפוי בידה לצד
גופה. נזירה עירומה נעמדה  בדרכה, מושיטה שרשראות לעבר צווארה.
בתנועה אדישה, היא אחזה בפניה של הנזירה בידה הפנויה ושיטחה
אותה על הרצפה  בעזרת רגלה. מבלי לעצור לרגע, היא המשיכה
לשירותים באותו חן גמיש ורגוע. שתי נשים עמודו ליד ברזי המים
ופטפטו בניהן כשהן מסדרות את שיערן מול המראות הגראפיות,
שצילמו את פניהן ושידורו על מסכים שהיו מותקנים על גבי הקירות
מולן. סאנסמיל טרקה את הדלת מאחורי גבה, בעוצמה שהספיקה להסב
את תשומת ליבן של שתי הנשים. חיוכה המתוק נראה קטלני, במיוחד
לאור האקדח שאחזה בידה בצורה רפויה. כאילו היה בובה מבד. מבטה
השתנה מיד לקפוא כמו של נמר לפני טרף. שתי הנשים הבינו את
הרמז, הן מיהרו לעזוב את חדר השירותים. סאנסמיל התקדמה לעבר
הקצה השני של החדר. שם הייתה הדלת הסגורה היחידה בשירותים. היא
לחצה קלות על דלת חדר האיפור, היא הייתה נעולה וסאנסמיל יכלה
לשמוע את קיאנטה בפנים, "מפדרת את אפה". היא נקשה מספר פעמים
על הדלת. "רגע." קיאנטה צרחה ברשעות ואולי מתסכול. חיוכה המתוק
של סאנסמיל לא נטש את שפתיה. היא בעטה בדלת בנקודה שהכירה
שתפרוץ את המנעול, היה זה פטנט נפוץ בהרבה בארים ברחבי לאס
-וגאס. קיאנטה רק חייכה כאשר ראתה את סאנסמיל. היא הייתה עוד
המומה מהשורה שעשתה. שטר מגולגל היה אחוז בין האצבעות שלה ומעט
אבקה לבנה נותרה מתחת לאפה. לאחר כמה שניות, קיאנטה משכה באפה
ועיסתה מעט את הנחיריים בעזרת המפרק של אחד מאצבעותיה. "שיט!
כמה זמן צללתי?" לענה, ג'ק ודניאל נכנסו לשירותים. "תנעלו
אחריכם." סאנסמיל לא הרפתה ממבטה על קיאנטה אפילו לרגע. נקישה
של מנעול נשמעה כשלענה לקחה על עצמה לאבטח את הדלת. "שאלה
פשוטה." ג'ק כופף את ברכיו בתנוחת ישיבה. כך עיניו היו בגובה
פניה של קיאנטה, שהמשיכה לשבת נראית נהנית מהמופע. "באמת קלה."
הוא המשיך בקול רך לא מאיים. "איפה אתם מחזיקים את הטפסים
לרישום של החתונה מאתמול? אני צריך אחד מהטפסים שם, שום דבר
אחר." קיאנטה קימטה לרגע את המצח ואמרה. "איזה טפסים? תגיד יש
לך למכור ממה שלקחת? נראה לי שלך הוא דופק במוח פצצות." קולו
של ג'ק נותר סבלני. "הטפסים שאתם מגישים למשרד הפנים, כדי
לעדכן במחשבים שלהם." קיאנטה הביטה בשלושה רגע ארוך, מצחה החל
להתקמט כשחיוך גדול חשף את שיניה. "אבל אין אצלנו טפסים כאלה."
היא פרצה בצחוק משתולל. "אוי המאבטחים בחוץ ישחטו אתכם והכול
בשביל סתם." "מה זאת אומרת אין טפסים?" דניאל התערב, כשג'ק שקע
לו באובדנו. "אולי בכנסיות הקטנות עושים ככה, אצלנו זה ייקח
יותר מידי זמן. שם באמת מי שמתחתן ממלא טופס והכנסייה דואגת
לשלוח אותו למשרד הפנים. אצלנו."היא אמרה בגאווה נראית לעין. "
יש שבעים מחשבים מקושרים למשרד הפנים, הם עובדים על אשראי,
שטרות, מטבעות וככה אתם מכניסים את הפרטים שלכם לבד למחשב. אחר
כך עושים טקס קצר כולם ביחד ואז עושים מסיבה לכל הלילה. אתם גם
מקבלים ממני או מאחת הבנות האחרות בדלפק תעודת נישואים בהצגת
חותמת שמסופקת במסוף שנרשמתם." "מה קורה עם מקלידים שם לא
נכון?" דניאל המשיך ללחוץ. "מה את עושה במקרה כזה?" הבעתה של
קיאנטה השתנתה לכזו כשל ילד נזוף. "אני משנה את השמות במחשב
למה שצריך להופיע ומדפיסה תעודת נשואים מבלי שישתנה משהו במשרד
הפנים. בעיה שלכם שפקששתם בהכנסה של השמות ואני לא מתכוונת
לעשות לכם זיכוי, לא אני דפקתי את החתונה אתם עשיתם את זה
לעצמכם אז על תוציאו את זה עלי." לענה התקדמה מהדלת ואחזה
בסנטרה של קיאנטה. "למה התכוונת כשאמרת שהמאבטחים ישחטו
אותנו?" "ללחצני המצוקה מתחת לכיורים." סאנסמיל ענתה בשמה של
קיאנטה, שהחווירה כאות להסכמה. היא ניגשה לקיאנטה, נעה בצורה
גמישה ורכה שהיו חלק מאופייה. סאנסמיל הניפה את ידה הפנויה
מנשק לעבר ראשה של קיאנטה. היא הניחה כף יד פרושה על פניה
והטתה את הצוואר שלה אחורה, מפעילה לחץ קל ביותר. היא אחזה בה
כך כמה רגעים, הניעה את כף ידה על פניה ושיחררה לבסוף את
אחיזתה. סאנסמיל התקדמה באדישות לעבר ברזי המים פתחה אחד ושטפה
את ידה. כל אזור השפתיים של קיאנטה היה מרוח באודם ורדרד שלא
היה שם לפני כן."זה היה האודם של הנזירה." סאנסמיל יבשה באותם
רגעים את כפות ידיה באחד מאותם מתקני יבוש באוויר חם. "אתם
נדפקתם מזה אתמול קשה, אז הנחתי שזה יוכל להרוויח לנו קצת זמן.
נכון פרל?" מבטה האכזרי של סאנסמיל טרף את קיאנטה שהחווירה
אפילו יותר. "כן, אני יודעת איך קוראים לך. אני גם יודעת איפה
אימא שלך גרה ואיפה למצוא את הפיצרייה של השליח שאת מזדיינת
איתו. תחשבי טוב לפני שאת פותחת את הפה שלך ותיהני מהסאטלה
מותק." "הלכנו!" לענה פתחה את הדלת של חדר השירותים. ג'ק,
ניתלה על זרועה כמובילה וניסה לעכל את מה שקרה ברגעים
האחרונים. הוא פסע יחד איתה לתוך קהל האנשים שחגגו בחוץ.
סאנסמיל ודניאל עזבו את השירותים  רגע לאחר מכן כשרועותיהם
שלובות. הם התהלכו נינוחים כאילו היו בעיצומו של טיול בפארק
שלו." איך ידעת את כל הדברים האלה על קיאנטה או איך שלא קוראים
לה?"  "אני יודעת אפילו יותר." סאנסמיל חייכה את חיוכה המתוק
בניסיון להתחמק מהנושא. "ובכל זאת?" דניאל צחק כאשר היא לחשה
באוזנו. "גנבתי לה את הפלאפון."