חוזר בשבע בערב מהעבודה,
התנאים סבירים והמשכורת נחמדה.
יש דרכים יותר גרועות
להעביר בהן עשר שעות.
מתעלם מזה, שאת עצמי אני לא מגשים
הרי יש אנשים עם חיים יותר קשים.
ארוחת ערב
עם עיתון מהבוקר,
שמדווח בכלל
חדשות מאתמול.
יורד עם הכלב,
מקנא בו בקוקר,
חיי כלב כאלו
הלוואי על הכול.
ובזמן שנשאר מהיום שנגמר
קצת מחשב, קצת טלפונים וקצת תהיות
מקלחת חמה ככל האפשר
ונרדם מול תכנית שממש רציתי לראות.

מתעורר חמש דקות לפני השעון,
ניצחון קטן ובכל זאת המון.
לכאורה מדובר בהישג פעוט
אבל אני לא בררן בכל הנוגע לניצחונות.
מפהק, מתמתח ומתארגן באין בררה
לעוד יום חדש של שגרה ארורה.
נכנס למכונית
מתקשה להתניע,
ברדיו משדרים
דיווחי תנועה.
תנועה בלתי רצונית,
על פניי חיוך מפציע
כי צרת רבים
חצי נחמה.
ובזמן שנשאר מהיום המיותר
חושב על כל הדברים האחרים שיכולתי לעשות
אבל העבודה מושכת אותי בצוואר
אולי אעשה אותם בעוד עשר שעות.

את הבחירות שהכי משפיעות על חיי
מישהו אחר מזמן כבר בחר
ואת מה שבאמת בוער בעצמותיי
אני דוחה בכל יום מחדש למחר.
אני חי רק פעמים בשבוע,
פעם בשישי ופעם בשבת.
הולך על בטוח במסלול הקבוע,
חיים כפולים של שגרה אחת.