שבר כלי / עָמֹק אֵין חֵקֶר |
וּבְתוֹךְ יַם הֶעָמֹק זֶה
סִפְרוּת קְרָאוּהוּ
חַיִּים סוֹפְרִים - דְּגֵי זָהָב רְהָבְהָבִים
הַמַּפְלִיאִים בִּשְׁלַל גְּוָנִים
אַךְ לֹא כָּל הָרוֹאִים הֵם גַּם בְּנֵי עַיִן
רַק מִעוּטָם נֵחַנּוּ בְּמַתַּת שָׁמַיִם - הֲנָאַת קְרִיאָה
וְאֵלֶּה הֵם דְּגֵי הַטֶּרֶף
הַכְּרִישִׁים הַדְּיוֹנוּנִים הַצְּלוֹפָחִים
שֶׁאֵין לָהֶם יְכוֹלֶת לְאַבְחֵן גְּוָנִים
הֵם שִׁנֵּיהֶם יַשְׁחִיזוּ בְּלִי הֶרֶף
מַלְכֹּדֶת לִפְתָאִים
אֶת כָּל דְּגֵי הַסֵּפֶר הֵם יִטְרוֹפוּ
וּמִקְּצָתָם יְשַׁעְבְּדוּ כַּעֲבָדִים
דְּגֵי נַקָּאי
לָנֶצַח יְסָרְקוּ מַחְלְפוֹתֵיהֶם
פֻּנְדָּקֵיהֶם יַלּוֹקוּ לְהָסִירָם.
17/4/09
עמוק עמוק באוניברסיטאות ברחבי העולם, חיים חוקרי הספרות
שמתחלקים לאסכולות רבות שרבות עם עצמן על הדרך לנתח יצירות
ספרותיות. אחדות מנתקות את היצירה מהמחבר ובודקות אותה לפי
דמות ביניים הקרוייה "מספר". אחרות מנסות לבנות את הספרות
בשכבות כרונולוגיות היסטוריות וטוענות שכל שכבה קדומה מזינה את
התקופה שמעליה. יש מהן ששוללות כליל את הנאות הקריאה. אלה
רואים בנהנים מהקריאה רובד נמוך וחסר אינטליגנציה. לקבוצה זו
שייכים גם חוקרים הפוסלים סופרים נפלאים כמו גרוסמן ואחרים
וטוענים שהללו מחניפים לקהל הקוראים בכך שהם מנחשים את טעמו
ובונים את יצירתם החדשה על פי הזמנה מראש.
מה שמאפיין את כל האסכולות החוקרות האלה, הוא מום מולד שגורם
לחוקר הספרות להשתאות מול קורא נהנתן שמכרסם יצירה ספרותית
בקולי קולות כמו קבצן שזוכה בארוחה דשנה. החוקרים האלה פשוט
נולדו בלי הבנת הקריאה ולכן הם גורמים לסופרים ולמשוררים לחוש
כמו חיות נרדפות (כשחלקם נשכרים על ידי מוסדות המחקר להיות
נצפים כדגי זהב באקווריום) ולהיות נידונים לייסורים סיזיפיים
של ניתוח יצירות ספרותיות כמו פתולוגים לגופת מת. הם לא יודעים
שלכל יצירה יש נפש. וכל יצירה היא אמנם יצור נפרד ממחברה, אבל
לנצח היא נשארת ילדתו.
לגירסה מנוקדת:-
http://www.softy.co.il/UserWorkFrames.asp?UserID=2124&WorkID=65929&Page=Work&UserType=Private&WorkType=Song&ScreenWidth=1024&ScreenHeight=768
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|