הסדין הלבן שתלוי מעל חלון חדרי נקרע במספר מקומות ונתן לשמש
להאיר בעוצמה רבה את החדר הריק בו אני מתגורר.
עורי, חסר צבע, מלוא הלובן, בהק בתוך דירה שטופת צהוב החמה.
קרקפתי, כל כולה מנוקדת שיערות קצרצרות נטולות צבען, נצנצה
וכאילו רקדה.
לילה קר אחד, הלכתי ברחובות מתחת לירח כסוף. רציתי משהו, רציתי
מאוד ולא היה ביכולתי להשיגו. מחשבותי היו נעולות במסלול סביב
תמונה אחת נכספת.הרגשתי מחסור גדול. סביב עפעפיי עיניי רצדו
דמעות שעלו ועלו ולא פסקו כגלגל מים. רציתי לחדול מלחיות.
ציירתי בדמיוני סכין המנקבת את בטני. הרגשת חמימות נעימה
התפשטה בגופי, למרות שהשמש מזמן שקעה.
חזרתי הביתה אחרי יום מתיש. החדר נשאר ריק כשם שעזבתיהו.
הורדתי את הסדין והצעתי את מיטתי בו.
חייכתי והלכתי לישון. |
