המחשב שלי מגרגר כמו חתול
מידי פעם גם נפלטת לו מעין יללה חלושה.
אולי הגעגועים עושים לי דמיונות.
ערב יום הזיכרון לשואה היום
ואתה לא התקשרת.
שלחת לי הזמנה במייל
שתי שורות
אם אני רוצה להצטרף אליך לסרט ביום שישי
וכשהתקשרתי היית קצת מרוחק.
אני שותה בירה
למרות
שיום השואה
ולמרות
הדיאטה
דיברנו היום ושאלת למה אני מחפשת אחרים.
איך אפשר לענות על כזה דבר.
אני לא.
רק אותך אני רוצה
ואיך אפשר להוכיח יותר ממה שאני כשאני איתך?
ואחר כך כעסתי עליך נורא.
אבל בלב.
רק אחרי שניתקנו את השיחה הרשיתי לעצמי להיזכר שזה מכעיס
אותי.
האמת היא כל מה שיש לי.
ואתה בכלל לא יודע שהכי מעליב זה כשאתה לא סומך עלי.