ערב בודד.
הנני יושב במוטל זול, עוד צעד נואש בנסיונותי לקחת פסק זמן קצר
מן המציאות.
בכניסה לחדר תלויה סחבה ישנה ומשושמשת עם שם המוטל עליה, זמן
רב לקח לי להבין שזוהי המגבת שלי.
עקבות יבשים של קיא ניגרים מרצפת השירותים לצד תמונות מפוקפקות
של נשים שלפי המודעה יעשו הכל עבור לקוח רעב תאווה.

אני פותח את החלון ומצפה לנוף כלשהו, אך קיר הבטון של החדרים
הסמוכים מקבל אותי בצורה די נאותה.
נסיתי לעצום את עייני ולקחת נשימה עמוקה כדי להרגיע את רוחי,
אך מצאתי את עצמי נחנק ומשתנק, זיהום אוויר יהרוג את כולנו
המומחים אומרים.

ריחות של בושם זול וקוניאק עולים מגרוני, מתפשטים בחדר
בהרמוניה הרומזת כי הגעתי לנקודת שפל בחיי.

לפתע - אני מניח שלא עמדתי בפיתוי, האצתי לשירותים מלא תאווה
ורצון לנחת.
התבוננתי זמן מה בקטלוג המחירים העומד מולי, המגוון כל כך רחב.

כנראה שיש המון נשים שאבדו את דרכיהן לאחרונה, אחד - אפס
לתעשיית הזנות.

הרמתי את שופרפרת הטלפון וקול חיוג גס קידם את פני.
בקשתי את מספר 9, מספיק זולה אך מבטיחה ליל תענוגות (כך הם
רושמים לפחות).

מחצית השעה חלפה - החלטתי להיות רומנטי אל הזונה, בחור רגיש
אני.
הדלקתי נרות ואף הבערתי קטורת, התבשמתי וקניתי ריחנים.

דפיקה בדלת, מולי עומדת בחורה שאולי לפני מספר שנים הייתה
קורנת.
היא נכנסת וזורקת את התיק שלה בגסות על המיטה.
האישה יצאה לכמה שעות אה? היא שואלת ועל פניה מבט של חרטה.
נסיתי להבין את פשר דבריה, אז התבוננתי בחדר מלא נרות ועשן
קטורת.
ריחות של בשמים יקרים ומוזיקה שקטה ברקע.
שתקתי - היא אמרה שיש לה לילה עמוס ופנתה ישירות אליי, שאלה
אותי אם אני רוצה מקדימה או מאחורה.
מספר 9 טרחה להוסיף שהצלפות זה תוספת מחיר לא כולל מע"מ (אולי
הזונות של היום בוגרות האקדמיה למנהל עסקים וכלכלה,זונה עם
דיפלומות).

הסקס כפי שהובטח, היה נפלא באופן תמוה.
אני נשכב על המיטה ועוצם את עייני, מביט באור המעומם של החדר
הזול.
מספר 9 נשכבת בצדה השני של המיטה, רק למספר דקות כמובן אחרת
יבואו להרביץ לה.

אני מחייך ותוהה לעצמי מדוע אור החדר מעומם.
מסתבר שאיכשהו חשבתי בקול, מספר 9 שמעה אותי (אלא אם כן היא
שילוב מוזר של זונת-מדיום).
היא החלה לצחוק ואמרה שיש לכך סיבות, הראשונה היא שהמקום כל כך
מגעיל ודוחה עד כי לא רוצים שתראה אותו במלואו.
העניין השני שלא תראה את הסימנים הכחולים על הפנים של הבנות
שמגיעות לחדר שלך.

עוד דפיקה בדלת.
מספר 9 קמה מן המיטה במהרה וצועקת שעוד שנייה אני גומר.
לקחתי את הארנק והושטתי לה שטר נוצץ של מאה שקלים חדשים(היום
זול למכור את הגוף).
הדלת נפתחת, החלון עודנו היה פתוח.
הזונה מביטה בגברים הזועמים ודמעה ניגרת מעינייה, נשבר לה.

היא רצה לכיוון החלון שפתחתי טרם הגיעה.
וכמו צנחן מנוסה ששכח את מצנחו היא צוללת אל הקרקע.

זה למעשה היה המפגש הראשון שלי עם יצאנית.

האירוניה היא, שהגעתי לנקודה כלכך אינטימית איתה.
אך שכחתי לשאול מה שמה.

לעולם לא אדע שמך, מספר 9.