דפקתי על הדלת. פעם ופעמיים. אבל לא פתחת, אז הלמתי בה. לא, זה
לא ראוי. אני יודעת. זו גחמה מטופשת. לא מתאים לליידי כמוני.
למלכת קרח חסרת אכפתיות. אבל כל כך כל כך התגעגעתי.
רציתי לבקש סליחה. רציתי ליפול לזרועותיך. רציתי להגיד שהייתי
טיפשה. שאולי עדיף עכשיו וזה יכאב יותר להיפרד אחר כך, אבל אני
מוכנה לשאת את הכאב בשביל לבלות עוד שניה אחת איתך.

אתה היחיד שידע איך להיכנס לי לתוך הלב.
היחיד שידע מתי לעזוב, אבל בעיקר, מתי להחזיק אותי ולא לוותר.
היחיד שטרק את הדלת ולא נתן לי לברוח.

אז תאהב אותי. כאילו לא נראה אחד את השני יותר אף פעם.
אז תנשק אותי. כאילו לא תזכה לעשות את זה שוב.
אז תיגע בי. כאילו זו הפעם האחרונה.
או הראשונה.
כי אם לא היה רק עוד דקה בעולם הזה. הייתי רוצה לבלות אותה
איתך. ואם היה מחכה לי רק אדם אחד שם למעלה, הייתי רוצה שזה
יהיה אתה.

ואם היית נותן בשבילי את חייך. לא הייתי מוכנה לקבלם.
כי זה אומר שאת שארית חיי אצטרך לחיות בלעדיך.