שבויה
ברחמיה שלה ונרתעת
מהפחד וגלימתו
על צורותיו.
במדבר יבש,
על פירורי זהב שורפים.
הם לועגים לי,
על שאיני שייכת אליהם.
הם מוקיעים אותי,
לוחצים, ונושפים ולוחצים.
ואני מעבירה לאורכם ורוחבם
מכות של זעזוע תמים.
עוד רגע ואצא
אל אי ודאות,
ואין יותר גרוע מלדעת
שאין לדעת.
אני מופרדת
מלהקת הזאבים הזו,
מחייכת אליהם בניצחון
מתוך בועה גדולה.
נשיפה -
והרי אני מגורשת מהחום
[אבל גם פה נעים].
תלויה על ידיה הרזות,
והדמעות מרטיבות את כולי.
זקוקה לרחמ(י)ה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.