בביתנו הצנוע מספר חדרים
אותם שוקדים אנו בכל טוב למלא,
שידות, שולחנות, שעוני אורלוגין
נפרשים בחדווה מקצה אל קצה.
כשלחדר האורחים להיכנס התקשינו
פנינו לשאר החדרים,
אין ספק שאם לא נבין לאן מועדות פנינו
בקרוב תמצא ספה גם לחדר השרותים.
וכשכל שטח הבית יהא מרוהט
נתחיל לערום ערמות -
תילי שולחנות, מיטות על גבי מדפים,
מן התקרה ישתלשלו אז כיסאות.
טיפין טיפין קרני השמש תמאנה להיכנס
ואת מקומן תכבוש אפלולית טחובה,
מסדרונות צרים בין הררי ענק
אז יכחידו בנו כל זיק של תקווה.
וכשהמקום יתמעט ויאזל,
נתבונן סביב ונבכה את מר גורלנו
לו רק הפרשנו חדרון קטן
בו יכולנו לפשוט איברים ולהשיב את נפשנו.
חדרון עליו שומרים היינו כעל בבת העין
בתול, בראשיתי ופתוח לאור השמש
אמנם מפסידים היינו רהיטים מספר
אך בתמורה זוכים בחיוניות הנפש...
והנה כעת חיה נתמזל מזלנו
בידינו לקבוע כללים,
ואל לנו להסתפק בחדרון צפוף
חדרון של שמחת עניים.
מהיום לא עוד במרחב נתפרס,
יועמק הקיים לתהום ויוגבה לשחקים!
כי זהו עתיד ילדינו,
זו תהא מורשתנו לדורות הבאים.
מאי 2006
|
