בלוש גלעד / אבן |
אינה רוצה לצאת
לא מוכנה להרפות
כל בוקר היא איתי כשאני קם
ובכל יום היא נעשית יותר כבדה
לא ניתן לשקול אותה
לא ניתן להוציא אותה
אל תוותר, קל להגיד
אבל האבן לא נעשית יותר קלה
כמה שאני אחפור בתוכי
יותר ויותר
אקלף יותר ויותר
עד זוב דם
כשכל הידיים שלי
יהיו טבולות בדם
היא לא תצא משם
בפנים צוחקת עלי
מתגרה בי
רק כשאני ישן
היא שותקת
נותנת לי מנוחה
בעולם אחר
ושוב חוזרת ומזכירה לי את צערי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|