לפעמים אני נזכר כמה חשיבות יש לזיכרון,
לפעמים מבט קטן יכול לתת המון,
ולפעמים התהיות רודפות את השעון,
ומרחקי הזמן גדלים,
ואנחנו מרחפים בעולם העבר ללא כוונה לעתיד.

ימים קרים עוברים,
ימים חמים מחכים בפתח,
הפרחים מחויכים וקשת של צבעים מופיעה לפתע,
העלים נושרים והשלכת מתכנסת בעצמה.
נקודות הזמן קבועות,
ורק הזיכרון נודד בתחפושות ובסוף אתה זוכר הכל.

הזיכרונות טורפים,
כולאים את הבדידות תחת מרתף הפחדים,
וכשימי עצבות קרבים, הזיכרונות רק מתהדקים, כי רוצים לחזור למה
שהיה ללא דרך חזרה.