זה היה מזמן, בראשון לציון
בחופשת קיץ לבית דודה לאה נשלחתי.
ביתה היה מוקף בפרדסים.
בריחות גויאבות, לימונים ותפוזים.
אחרי דודה לאה הלכתי.
ביצים מהלול לתוך סלסלה אספתי.
משם לרפת הפרות הלכנו.
ליד הפרה, כוכבה, עמדנו.
תמיד, תמיד דודה לאה הודיעה:
"הנה בת העיר הגיעה"
ואני מחייכת.
ריחות, ריחות אצל דודה לאה.
ריחות גויאבות, לימונים ותפוזים.
ריחות מלול העופות,
מהרפת קקי של פרות.
ברדת הליל בידי דודה לאה
עששית דולקת, על עמוד נשארת.
"לילה טוב" לכולם היא אומרת.
ואני מחייכת.