יש לי בחדר שני חלונות.
חלון אחד מראה לי את הנוף היפה של השדות של נורדיה. והחלון
השני הוא זכוכית משותפת עם חדר שנראה בדיוק כמו החדר שלי.
בחדר שנראה בדיוק כמו החדר שלי גרה בחורה, שמאוד מזכירה אותי
במראה אבל היא שונה. למעשה, היא ההפך הגמור ממני.

הבחורה בחדר שנראה בדיוק כמו החדר שלי יפה יותר. היא לגמרי
מרוצה מאיך שהיא נראית. תמיד מסתכלת עלי בחיוך כזה שמראה שאין
יפה ממנה. היא לא מוטרדת, אפילו לא לרגע מזה שהיא העלתה קצת
במשקל, שהשיער שלה לא מסודר, שהשיניים הצהיבו והחזה צנח קצת.
אין לה פגמים במראה. יש לה סנטר חזק, אף מושלם ועור חלק חלק.
הבגדים שלה תמיד מחמיאים ויושבים בול. היא תמיד יפה. בלי
להחליק את השיער, בלי להתאפר, בלי להתאמץ.

הבחורה בחדר שנראה בדיוק כמו שלי לא מוטרדת מכלום. היא עובדת
בעבודה שהיא אוהבת ולא מתייחסת לקשיים, כי אין לה. היא לומדת
מה שהיא רוצה ועושה מה שהיא אוהבת.
אותה קיבלו ללימודים ישר על ההתחלה, היא אפילו לא הייתה צריכה
להתאמץ. הרעיונות באו לה בקלות כי היא באמת מוכשרת, יצירתית.
היא גם ידעה שהיא תתקבל ומעולם לא פקפקה בזה כי היא טובה
מספיק, יותר מכולם. הכי טובה. והיא יודעת את זה.

החדר שלה, שנראה בדיוק כמו שלי, תמיד מסודר. כשהיא מעשנת לעשן
יש ריח מתוק, של בושם.

היא תמיד מחייכת.
הכול תמיד מסתדר בשבילה, בדיוק איך שהיא רוצה. האוטובוסים
מגיעים בזמן, הגשם מתחיל רק כשהיא לא תוכל להירטב ממנו, אלא אם
היא רוצה לקפץ בשלוליות.
תמיד כשהיא רוצה לדבר הטלפון שלה מצלצל וכל פעם שהיא פותחת
טלוויזיה יש סידרה שהיא אוהבת או סרט טוב.
מעולם לא קרה שהיא רצתה ללכת לאן שהוא ולא היה לא עם מי, אבל
לה לא יהיה אכפת ללכת לבד, כי בין כה וכו היא מאירה כל חדר
שאליו היא נכנסת, כולם שמים אליה לב ורוצים את חברתה.  אין לה
בעיה לעשות חברים חדשים. היא משמחת כל אחד שהיא מדברת איתו או
נמצאת בחברתו וכולם רוצים ממנה עוד.  

הבחורה בחדר שנראה כמו שלי תמיד נאהבת. היא מסוג הבחורות האלה
שאי אפשר שלא להתאהב בהן. חיוך אחד שלה ממיס את הלב הכי קפוא
וגורם לרצות לכבוש אותה, לעשות אותה שלו. היא מצחיקה ומתוקה,
מעניינת ומסתורית. היא אף פעם לא לבד, תמיד עם מי שהיא רוצה.
כל מה שהיא צריכה להחליט זה שהיא רוצה מישהו ואותו אחד ייפול
שדוד לרגליה. בשבילה תמיד יש מקום, תמיד יש זמן וזה הזמן
המתאים, הנכון.
אני חושבת שהיא בכלל לא זוכרת איך זה מרגיש להיות לבד ואני לא
זוכרת איך זה מרגיש להיות יחד.

היא אף פעם לא בודדה, אף פעם לא מרגישה כמו נטל. היא לא צריכה
לחשוב פעמיים לפני שהיא מתקשרת כי תמיד ישמחו לשמוע את קולה.
היא גם אף פעם לא צריכה אף אחד, היא יכולה להתמודד עם הכול
בעצמה. אין שום דבר שהוא קשה לה מדי, שהוא מעיק.

היא תמיד שמחה. מאושרת.

הבחורה בחדר שנראה בדיוק כמו שלי חזקה. היא לא שמה מסכות ועושה
את עצמה. היא באמת. היא לא נשברת והפעם האחרונה שהיא בכתה
הייתה משמחה. הלב שלה מעולם לא נשבר ואף פעם לא דחו אותה.
כשמערכות יחסים, רומנטיות ואפלטוניות נגמרו, זה אף פעם לא היה
כי היא הייתה לא בסדר, כי היא פגעה או נפגעה, כי לא רצו אותה.
כל הקשרים הבין אישיים שלה נגמרו בחיוך, בהמון אהבה. בחיבוק.
ואף פעם לא כאב לה כשמישהו עזב. היא לא יודעת כאב, וגעגוע אצלה
הוא תמיד דו צדדי וקצר. מאוד קצר כי לא יעבור הרבה זמן עד שהיא
תפגוש את מי שהיא מתגעגעת אליו.
היא כבר הייתה באנגליה, בסקוטלנד, בהולנד, צרפת ועוד עשרות
ארצות. כל מקום שנשמע לה מעניין זוכה לביקור ממנה.
היא יודעת כבר שש שפות ועוד מעט תחליט ללמוד את השביעית. היא
ראתה הופעות של כל האמנים שהיא אוהבת והייתה באינספור תערוכות
מרתקות.
היא קונדיטורית, צורפת, מקעקעת ומדובבת. היא מפסלת, מציירת,
כותבת ושרה. מנגנת על גיטרה מפוחית וחליל.

הבחורה בחדר שנראה בדיוק כמו שלי תמיד שם כשאני מציצה בחלון
המשותף שלנו. תמיד באה להזכיר לי שהיא קיימת כדי שאני לא אשכח.

ואני מקנאה בה. במה שהיא. במי שהיא. בזה שהיא בדיוק אני, רק
ההפך.
לה הכול בא בקלות ואני מתאמצת. מתאמצת להיות היא.

הבחורה בחלון היא בדיוק אני, רק לגמרי אחרת.