New Stage - Go To Main Page

באגבאסטר יוד
/
חזיית יום ההולדת

מילה לעורך,
הכתיבה בשפה צ'אטית.
מילים כמו ואווווווו, ואהההההה ודומותיהן  - הן חלק מגוף
הכתיבה.

כמו כן האם גם כתיבה זו תעמוד ללא עריכה על שולחנה של במה חדשה
חמישה חודשים כפי שכתיבות קודמות שלי עדיין עומדות ללא אישור
וקיוון עד עכשיו.

נא להשאיר הערה זו בגוף הכתיבה.







"לא יוני."
אמרה אמא די פסקני כזה כשניסיתי לגעת יותר למטה מהצלעות שלה.
בצדדים של השדיים.
במסאג'ים.
שהיא שוכבת על הבטן בחלק גוף עליון לבן לבן וחשוף חשוף,
הגב הזה,
חטוב חטוב, בכלל לא כמו של 'אמאות,' דבעות וכאלה, בכלל לא!
הידיים שלי עוברות על העורף, השכמות, הגב שלה, הכל מוצק, גמיש,
ארוך, עור חלק חלק. השקע של השידרה, הישבן שמתרומם תחת המגבת
שאסור לי לגעת בו אבל ממש כמעט מרגיש אותו. (טוב בלי שלוש שלוש
נקודות שהבאסטר לא יכעס...)
כמה שזה מחרמן אותי!
ובמיוחד,
איך הציצים שלה נלחצים תחתיה למזרן אוווווווווו!
לבנים לבנים עגולים כאלה!
הציצים?
ואההההההההה! כן! מטריפים פצצות ממש!
איך אני יודע?
למשל,
שהייתי בן 12 כזה? בים? הלכתי אחריה ורק הסתכלתי מאחורנית  איך
הציצים מיתנדנדים לה! מתרחבים לצדדים כזה! (בשפת הרומנים -
פורצים לצדדים. שלוש נקודות כזה.) אבל לא רק זה, לראות כמה שרק
כולם מיסתכלים עליה.
כל גבר שעובר!
ובכיתה יוד כזה?
למה'זה החברים שלי ככה רוצים תמיד ללכת איתנו לים כזה? ושכבר
בים לשחק דווקא איתה מטקות? מה? היא שחקנית כאילו?
בכלל לא!
אבל הם משתוללים לראות ת'ציצים רוקדים לה! מכוונים כדורים
"קשים" בכוונה, כאילו שאני לא יודע למה.
ובמוניות?
איך זה שכל'פ'ם שנכנסים למונית הנ'ג'מונית הבן שרמוטה מכוון
ת'ראי שלו?
מה, הראי לא מכוון לו מלפני זה? לנהג רכב ציבורי? אבל הוא
מכוון! בטח! שם אותה במיסגרת, את הצוואר והציצים,  ת'אימא
הכוסית שעולה למונית שלו ומתחיל לדחוף הערות של דביל "שלא ראה
אמא כמוה."
אפילו אחד אמר לי פעם "איזה כיף לך עם אמא כזותי!"
(כאילו שלא הבנתי שדרכי הוא מנסה להתחיל איתה! ליד הבן שלה!)
היא גבוהה,
רזה, חטובה מאוד. ומה קובע חיטוב? הא?
מותניים!
יש לה צרים צרים כאלה ואגב, גם קרסוליים דקים מראים על רגל
שווה, ויש לה רגליים של אלוהים ממש.
אז זה הרקע,
וכל זה כלום ממה שקרה מאז המסאג'ים מפסח האחרון.
אה, בן כמה אני? 18
והיא? גרושה בת 44.
אז מסוף י"א התחילו המסאגי'ים. אחרי חודשיים הייתה הפעם שהיא
הורידה חולצה.
כמה שביקתי בכאילו סתם שזה "יותר נוח" שהיא תוריד, בסוף היא
הורידה ומאז?
חחחח
גם ככה המסאג' ארוך ארוך ארוך שאני מאריך בכוונה וזה מה שעושה
את זה, שטוב לה והיא מתמכרת.
נאנקת ככה,
"זה טוב יוני..."
שוכבת על הבטן ולא רואה איך אני מסתכל ואיך,
ואהההההה,
איך עומד לי!
ומאז שהיא בלי חולצה? ואהההה אוווו אמא רק תתרוממי פעם על
המרפקים ככה, שהציצים ירקדו באויר ולצדדים תלויים ככה! והיא לא
מתרוממת, ואני רק מדמיין.
ומתחרמן פצצות עליה.
לפני חודשיים הורדתי את היד מהצלעות, ואההההה! מרגישים קימור
כזה, מלא. גדול! לבן! גמיש! אפילו שרק בקצות האצבעות הרגשתי
ואז היא אומרת לי
"לא  שמה יוני, תמשיך בגב  ככה." (כמעט שמתי שלוש נקודות
שוב'פ'ם.)
לפני חודש שאלתי אותה איזו חזייה זו'תי שהיא פשטה ושהייתה
מונחת על המשענת  (כאילו שלא ידעתי.)
"ויקטוריה סיקרט."
"מה נחשב הכי?"
היא ככה משתהה ואומרת:
" ליזקה."
אז אני שואל ככה בהברקה כאילו, (כאילו שאני לא יודע שאין לה!)
"יש לך הרבה כאלה?"
והיא אומרת,
" לא, הן יקרות נורא."
"יותר מויקטוריה סיקרט?" שאלתי ואמא חייכה.
"הרבה הרבה יותר.  ליזקה היא האינית היום. החזייה עם הא,
הא-סטייל בהא הידיעה."
ואז,
האסימון נפל לי!
לפני שבועיים, היומ'ולדת שלה, מבינים מה עלה לי?
מבינים איך התרגשתי? הלכתי וקניתי ליזקה תחרה בורדו כזותי
והמוכרת  מסבירה לי
"זו תחרה כפולה אז יכולים גם עם בגד שקוף זה "כאילו" אבל לא
רואים בגלל שזה שלוש שכבות - שתים בחזייה ואחת החולצה אז לא
יראו ת'פיטמה ממש ובטח לא שזו חזייה בצבע בורדו."
"אז יראו תפיטמות?" שאלתי מכמין מאוויי לב והיא עונה:
"לא ממש, אבל הרמיזה חזקה יותר מלו ראו ממש מתחת"
ואז  הסתכלה עלי כמו מפגר כזה בחיוך של סוטה, (אהבל'ה! כאילו
שהיא הבינה למה, אם היא הייתה יודעת!)  ואני עליה שאמרה לי
ת'מחיר 599 שקל כאילו, 600ש"ח!
וקניתי.
מהכסף כיס שלי.
שיצאתי מהחנות הרגליים רעדו לי.

היה יום שישי
ובשלוש בצהריים אמרתי לאמא שחזרה עייפה יש לי מתנה ליומו'לדת
שלך. הייתה סחוטה כאישה עצמאית גרושה שמפרנסת לבד כמעט ולא
מתאוננת.
"אתה מתוק חמוד," אמרה ונכנסה לנוח. "תשים לי על השידה אם בא
לך, או תתן לי לפני ארוחת הערב."
בחמש היא נכנסה לחדר נרעשת.
"יוני..."
אמרה מתנשמת,
אני לא יכולה לקבל ממך מתנה כזו.
"אבל למה אמא?" שאלתי והיתממתי.
"לא בגלל המחיר יוני, אני יודעת כמה היא עולה ו...  וזו חזייה
משגעת!  ולא בגלל זה. פשוט ככה. אני לא יכולה לקבל אותה. תחזיר
ותחליף לי לסטים חורפיים של סווט-שרטס שאני אוהבת."
עשיתי פרצוף.
"לפחות תמדדי אותה ביומולדת שלך."
אמרתי בזעף, מנסה לשחק לה על נימי כפיות הטובה בדחיית מתנתו של
קיין.
היא יצאה.
בארוחת הערב הייתה בחולצת משי שחורה וג'ינס משופשף שרק השלים
את הניגוד למשי המפואר ולמה שמתחת. הסתכלתי על החולצה וידעתי
ישר ואמא החווירה.
"היא עליך."
השדיים הזדקרו למעלה. D85  מפוארים בפוש-אפ נועז ומתריס הייתה
התשובה ללא מילים.
"אלוהים אמא...":
ניגשתי והתקרבתי.
היא לא זעה.
התנשמה.
"עכשיו אתה תרצה לראות את הרכישה שלך, לא יוני? כבר למדת את
הטריק הגברי, איך קונים אותנו? לקנות לאמא חזייה שהיא "תראה"
לך אחר כך? תגיד את זה. לפחות תגיד את זה בלי להסתתר."
"כן אמא. ולא ת'חזיה... " התרגשתי והלשון כמעט נדבקה לי.
"את השדיים."
שוב התנשמתי. "ידעת את זה מהרגע ששמת אותה עליך."
היא לא זעה שהתקרבתי.
בידיים רועדות פרמתי את חולצת המשי.










היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/12/09 6:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
באגבאסטר יוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה