פתאום זה לא קרה, סחבת עובר בבטנת אישה הרה
רק קיים כאוויר, לא נרגיש בו עד אשר יחסיר
ולא ידרוש בו איש, גיבור מלחמה בפח אשפה מבאיש
דרושים לנו כולם מאוד, כמובן שעד לרגע בו נבגוד
יחיד מיד רבים סובל, עת ילדה מוטלת חבולה ומחוללת
הכול בזול והכול בקלות, אין חופש בלי מחויבות או רווח בלי
עלות
על פי בחירת כפתור, יהודים נרצח בגז או צרור
לבל שרק נרגיש, בלי תת דין או תת חשבון לאיש
רגש ואז נטש, מנהיג תקווה בכדורו של מתנקש רוטש
געש והתנדף, איכה זאת נמכר, אם לא דבר חולף?
שמד בשם קדושה, אכלו את הגופה ועיטרו מזבח בראשה
שימו נא ליבכם, כי הריגוש ברוב שאננות גבכם!
מעולם לא אהבתי אקרוסטיכונים,
תמיד היה נדמה לי שזו האכלה בכפית.
אבל הנה, גם אני חטאתי בשאיפה להיות ספציפי בענף יצירה שלא מן
הראוי שכך יהיה. |
