אני במאי גאון! או שלא...
מה באמת? שאלתי בקול מופתע, אחרי הכל 500 $ לחודש  בשביל מפעיל
תאורה זה כלום, זה אפילו רק חצי מהכסף שיש לי.עכשיו כל מה
שצריך זה סאונדמן והביום יהיה מוכן להסרטה.  
לא זאת לא התחלה טובה...
טוב, אני אספר הכל מהתחלה... ככה זה התחיל.

אתמול ישבתי בביתי הקטן והחמים בלונדון, מסביבי עץ מהגוני עתיק
המצפה את הקירות,  מולי האח,  רעש של גחלים מתפוצצות וצל שנוצר
בגלל וילון מוסט נופל על לידי, אור הנובע מתנועת הלהבות מהיר
את החדר בנוסף לריחה המיוחד של האש.
אני יושב עם הפנקס שלי ביד ימין ועם הקלף היקר ביותר באוסף
הקלפים שלי, מארק הולרס (Mark Wohlers)  ביד שמאל. הקלף ארוז
בעטיפה חסינת ככדורים הרי שוויו הוא 5000$ למה לא לארוז אותו
ככה? ביד שמאל אני מחזיק גם עיפרון מכני מחודד. זאת אומרת אחד
שחידדתי בטעות. טוב אני חייב להתרכז... הנה, ישנו מולי טקסט
שחברי הטוב ג'ורג כתב עבורי כדי שאני אתאמן לקראת החלום הגדול
שלי להיות במאי. טוב לפחות זה החלום שלי בינתים... הטקסט מספר
על זוג שנפגש ומתאהב אחד בשני לאחר תאונת קלנועיות קטלנית שבה
הוריהם היו מעורבים. נזקי התאונה היו חמורים יחסית לרוב המקרים
( שבר ביד, אכן המצב קשה).  לאחר משפט ארוך וממושך נישאים בני
הזוג למרות השנאה בין הוריהם. טקסט פשוט, הלוא כן? טוב אני
צריך לביים את סצנת התאונה, לפחות שיהיה לי עם מה להתחיל. אם
אני אצליח לביים את כל הסרט אני אמכור אותו ב...ב.. בה...
אהה... אני יודע בהוליווד! לאחר ביום הטקסט אני אטוס לשם
ואמכור את הסרט שלי! אני אעשה מיליונים (וגם ג'ורג אבל הוא
פחות חשוב).
אוקי... בשעה 2:00 הקולנעית מגיעה מכיוון... לא, השעה הזאת לא
מוצאת חן בעיני... אני יודע, אני אשתמש בשעה שמופיעה בשעון היד
שלי! הנה... בשעה 5:46 הקולנועית מגיחה מכיוון המרכול... למה
מרכול? לא יודע בעצם... זה מה שג'ון כתב. אוף. אני שונא
מרכולים... למה הוא לא השתמש בוולמארט? (WALLMART) זה הרבה
יותר טוב... שיהיה, אחרי הכל יש לו זכויות יוצרים ואני הבטחתי
להשתמש בטקסט שלו כמו שהוא. אני לא אגלה לו על השעה
ששיניתי...
אוקי צריך לחשוב על מבנה התאונה. ככה. נשים שני סאונדמנים
שישימו רעש של מנוע ענק. לא, בעצם צריך לבחור קודם את המקום של
התאונה, טוב אני יודע אני אשלם לאולפן כלשהו כדי להשכיר צומת
או משהו ואז אני אהיה מסודר. נעשה את זה שנטוס להוליווד.
אוקי, נשים את הקולנועית ירוקה בצד אחד של הצומת ואת השנייה
מולה. אנשי הפעלולים יבצעו את זה. טוב נבקש מהם להסיע את
הקולנעית במהירות ההגשה הכי מהירה של שחקני האהוב מארק הולרס,
במהירות של 165.76 קילומטרים לשעה, כן זה יהיה מטורף. הקולנעית
השנייה תיסע לאט יותר במהירות של 60 קמ"ש שזוהי המהירות המרבית
בפרברים. טוב ואז הדמות הראשית מארק (ביקשתי מג'ורג במיוחד
שיקרא לה ככה) תיראה את התאונה מהצד. אנחנו נשכיר שני ניצבים
שיעמדו לידו וידברו אית... אוף! שכחתי שהמהירות המרבית של
קולנועית היא 10 קמ"ש. טוב אני אבקש מג'ורג להחליף את זה ב...
לא משנה.. זה יהרוס את כל הסיפור. אוף מעניין מה מארק היה חושב
על זה. הוא בטח היה צוחק בצחוקו המתגלגל עם שפמו הלא גזור
באופן סימטרי ונמשיו המבצבצים. אהה... היה באמת טוב אם הייתי
מכיר אותו או מדבר איתו אפילו לדקה... טוב אני תקוע כאן עם
הטקסט המעצבן הזה עכשיו ואין לי מה לעשות חוץ מלסיים לביים
אותו.
אז תהיה תאונה איטית מאוד ויעופו חלקים מהקולנועיות וברזלים
יתעקמו והסאונדמנים ישמיעו רעש של פיצוצים ולייזרים וכל מה
שיעלה במוחי הקודח. ואנשי התפאורה והתאורה יפעילו אור עמום
וישפכו ממשפכים גשם. כן ככה. ואז נביא משטרות. לצערי זה עוד
כסף שמתבזבז על השכרת עוד שחקנים, לא נורא יש לי 1000$ זה בטוח
יספיק. אוף נשבר החוד, עכשיו צריך לחדד את העיפרון שוב. אוי,
אני לא מצליח לחשוב בבהירות על משהו חוץ מהטקסט הזה. הרי אי
אפשר לחדד עיפרון מכני, פשוט צריך ללחוץ על הכפתור שנמצא
למעלה. אוקי שני לחיצות יספיקו. אז איפה הייתי... "צ'רלי
יקירי!" שוב נקטע קו המחשבה שלי בגלל אישתי המטומטמת, היא כל
כך מעצבנת. "את לא יודעת שאני עובד?!" צעקתי. היא החזירה בצעקה
"האוכל מוכן!", טוב, במחשבה שנייה היא לא כל כך גרועה. "אני
כבר בא אהובתי!" התיישבנו לאוכל על שולחן האוכל המתקפל, משמאלי
היה המקרר הענק שלנו שלא היה בו כל צורך ומימיני היה החלון
העגול והמוזר שאחד מחלקיו שבורים בגלל הניסיון שלי לחבוט בתפוח
אדמה באותה יכולת כמו מארק. היה אור דמדומים ורק אז שמתי לב
לשעה 8:01, הייתי מאוכזב מכך שעבדתי יותר משעה בלי להשיג כמעט
כלום. אשתי הלכה לראות טלוויזיה בזמן שאני אכלתי ביצה וביקון,
ניסיתי לעצב את הצלחת שלי כתאונת קולנעיות אבל זה לא עבד. אז
הלכתי לנקות את המטבח. הייתי חייב, אחרי הכל אישתי היא המנהיג
בבית הזה, היא מפרנסת אותנו אז אני עושה את עבודות הבית. לאחר
מכן התיישבתי שוב ליד האח שכבר נכבה עד אז, לחצתי על המתג בקיר
לידי ואורות התקרה נדלקו. לקח לי מעט זמן להתרגל לאור אבל
הסתדרתי. חזרתי לסיפור. הקולנעיות צריכות להתהפך אחרת אין טעם
בכל הסצנה כי היא מפגרת לחלוטין ללא ההתהפכות. אין היום שום
גבר שיצפה בסרט הזה ללא התהפכויות יריות ופיצוצים.
רק רגע מה השעה, מה?! 9:00?! עוד חמש דקות יש בטלוויזיה את
המשחק האחרון לעונה של מארק. אני חייב לראות. הבימוי יחכה לאחר
כך... רצתי לסלון וצנחתי על הספה, העברתי ישר לערוץ הספורט.
אני הקהל מריע, השחקנים עולים למגרש אני לא מאמין! זה מארק!
וזאת רק הפעם ה 13,056 פעם שאני רואה אותו בטלוויזיה! אחרי חמש
דקות השמיעו הודעה ברמקולים של המגרש שהמשחק מתבטל בעקבות סופת
ברקים המתקרבת לאזור.

לא, זה עצוב מכדי להיות סרט, והכל כל כך נכון. אוף הרי מה
ציפיתם אני כותב לא במאי! אין לי מושג איך מביימים משהו!

אחרי משפט זה הפנקס מצא את עצמו בגורס הניירות, או בפח
המיחזור לירוקים מביניכם.

הסיפור הזה נוצר  בידי מוחו הקודח של יותם ברק  תלמיד כיתה
ט'. הסיפור בדוי לחלוטין בפרט לשחקן הבייסבול מארק הולרס
ומהירות החבטה שלו. מחיר הקלף לא אמיתי ואף פעם לא הייתה לי
כוונה כלשהי לביים סרט על סיפור כה מטופש.

אין לי כוונה לפגוע באף אחד מקוראי אם פגעתי בכם אל תיקחו זאת
אישית וקבלו את סליחתי.

יש סיימתי.

סתם לכיף.