לזכר תקופה טובה כל כך, שאני מקווה שלעולם לא אשכח.

אם מישהו היה אומר לי לפני מספר שבועות שאני ואתה נקשר זה לזו
כל כך מהר בזמן מועט שכזה - בחיים לא הייתי מאמינה. אני זוכרת
את הפעם הראשונה שנפגשנו, זה היה מספר ימים ספורים לפני שטסתי
לארה"ב לבקר את אבי ואחי. עוד לפני שראיתי אותך ידעתי מי אתה,
החבר הכי טוב שלך סיפר לי עליך.
עוד אז התלהבתי ממך וכמובן שלא עשיתי כלום עם זה. אבל לזכותי
אפשר להגיד שהיו לי מספר סיבות הגיוניות, תלכו לקראתי בחלק
הזה. קודם כל הייתי תפוסה והייתה לי הרגשה מוזרה שאם אני אדבר
איתך אז יש סיכוי גדול מאוד שתתלהב ממני בחזרה, סתם תחושת בטן
כזאת. חוץ מזה, העובדה שרק העפת בי מבט חטוף ושואל וחזרת לדבר
עם חברייך (שהם גם חבריי) גרם לי לרדת בכלל מהרעיון לדבר איתך.
חששתי שאולי בכל זאת זה רק פרי דמיוני ואין לך כל סיבה להתלהב
ממני. משעשע לדעת כמה שטעיתי אז.
האמת היא מה שיותר משעשע זה לאן מספר שיחות מטומטמות דרך
האינטרנט יכולות להוביל.
והנה כך היינו, אני ואתה, רק מספר שבועות טובים קודם לכן,
במרחק של אלפי קילומטרים זה מזו, מתמסרים למקלדת, נסחפים לשיחה
אחרי שיחה על כלום ובעצם על הכל, צוחקים מהשטויות והדפיקות של
כל אחד מאיתנו, ותוהים איך זה שלא הכרנו קודם לכן, דרך הצבא או
החברים. וכמובן מחכים בקוצר רוח שהשבוע וחצי הזה יעבור
במהירות, שאני אנחת כבר ושסוף סוף נוכל לראות אחד את השניה.
זה לא שנחתתי ובאת לראות אותי בשדה תעופה (למרות שרצית) זה לא
שביומי הראשון בארץ נפגשנו (למרות שרציתי). כל כך רציתי לראות
אותך והראית לי שגם אתה רוצה אבל היית עסוק, כרגיל וכך עבר לו
עוד יום בלעדייך וכך עוד יום ועוד יום. לפחות לזכותך אפשר
להגיד שברוב הפעמיים אתה יודע לפצות על הפעמיים שאני מתאכזבת
ממך. ביום שנחתתי, התחברתי למסנג'ר וראיתי שכתבת בהודעת סטטוס:
"שוואינג! נעההה... בארץ!". וזה חימם לי את הלב. כי הכרנו
בקושי שבועיים ועד כדי כך הייתי חשובה לך שכתבת עליי כדי שאני
אראה את זה ואחייך לעצמי חיוך מטומטם. תוך פחות משבועיים גרמתי
לבחור כל כך להתלהב ממני, באמת שזה השג, במיוחד שזה בחור
כמוך.
נכון זה היה קצת באיחור, לפחות לטעמי. רק ביומי החמישי בארץ
סוף סוף ראיתי אותך אבל היה משהו יפה בזה שברגע הראשון שפתחת
לך את הדלת לא חשבת על לעמוד ולהסתכל עליי ולשמוח על זה שאתה
סוף-סוף באמת באמת רואה אותי ורק לתת לי נשיקה קטנה ומלטפת
בלחי לשלום. מה שהכי רצית לעשות באותו רגע זה פשוט לחבק אותי
חזק-חזק, להרגיש אותי קרובה אלייך, לכפר על כל הזמן שבזבזנו
בדיבורים על הרצון לחבק זה את זו, לאמץ אותי אלייך עד כמה
שאפשר כאילו אתה מכיר אותי שנים, כאילו אני חברה טובה. להרגיש
שזה יותר מסתם שבועיים של דיבורים אינטנסיביים דרך קופסה
מטומטמת. והכי חשוב, לא לחשוב על זה שעוד שישה שבועות אני
חוזרת בחזרה לארה'"ב. פשוט לחיות את הרגע, כי בזה אתה הכי טוב.
ומי יודע, אולי גם אני?
מאז שהייתי בארה"ב באנו בגישה של מה שיהיה יהיה. אני יותר
הססתי, לא רציתי להתבאס לעזוב. אתה חשבת בצורה אופטימית יותר.
וכמו תמיד סחפת אותי יחד איתך עם האופטימיות המקסימה שלך.
הבעיה היחידה שלי הייתה שחבבתי אותך, אפילו מאוד. וממש לא
רציתי שאם יקרה בנינו משהו שזה יהרוס את הקשר המקסים והעדין
שנבנה בנינו. אתה הרגעת אותי, תמיד ישעת איך להרגיע אותי.
בשבוע הראשון מאז שנפגשנו היינו מבלים ביחד שנינו או ביחד עם
חברים משותפים שלנו. היינו מדברים הרבה בטלפון ובמסנג'ר. אמרתי
לך שהכי כיף לי לחפור איתך בטלפון ואתה שמחת כל כך לשמוע את
זה, אמרת שאתה מקפץ לך בעבודה מרוב אושר, שאני גורמת לך להרגיש
כל כך מיוחד. אני גורמת לך להרגיש מיוחד? אני?! מה קורה פה?
בחיים שלי לא חשבתי שנגיע למצב כזה. חשבתי שהשיחה שלנו תסתכם
במספר הודעות מסכנות דרך האינטרנט. איך החיים מפתיעים אותך כל
פעם מחדש.    
היינו מקניטים את חברים שלנו איך זה שהם לא חשבו להכיר בנינו
קודם. איך באמת? חברה משותפת שלנו אמרה לי שכאשר חושבים על זה
אנחנו באמת מתאימים. הבעיה היא שהיא לא חשבה בחיים להכיר בנינו
כי אתה היית יותר מסוג הבנים שיש להם קשרים קצרים והיא לא רצתה
שאני אפגע ממך. אבל כרגע זה לא שיש לי מה להפסיד, נכון? גם ככה
אני עוד מעט לא כאן.  
בפעם הראשונה שבאתי אלייך ראינו את הסרט "הכי דומה לאהבה" עם
אשטון קוצ'ר שמאז שהייתי בארה"ב חפרת לי על הסרט הזה שהוא
סטייל אנחנו ושאני חייבת לראות אותו. כל הסרט התכרבלנו אחד עם
השניה מתחת לשמיכה, נהנים כל אחד מחברתו של האחר, וכמובן גם
מהסרט שסחף אותנו יחד איתו.
באותו יום התנשקנו בפעם הראשונה. כשנשקתי אותי כל כך שמחתי
שזאת הייתה נשיקה של "וואו", כי די פחדתי שאני אדחה אותך. היו
לי הרבה מקרים מצערים של נשיקות נוראיות עם בנים. נשיקות
ראשונות לפחות. ואיתך, להפתעתי ולשמחתי הרבה זה היה שונה. היה
פשוט כיף להיות איתך, לחבק אותך, לנשק אותך ולהתנשק איתך במשך
שעות על גבי שעות.
בקושי הכרתי אותך ולא ציפיתי ממך להרבה, במיוחד שזה לא משנה מה
תעשה או לא תעשה בשבילי, כי גם ככה הקשר שלנו הוא עם פג תוקף.
וככל שהכרתי אותך יותר. שמחתי שיצא לי להכיר אותך. ומיום ליום
נקשרתי וחבבתי אותך יותר ויותר. ניסיתי לא לחשוב על זה שאני
הולכת לעזוב בחור מדהים כמוך, אבל ידעתי שיהיה לי קשה. אם לא
בשדה תעופה אז יותר מאוחר.
אתה אלוף בלהגיד את הדברים הנכונים והכי חמודים בזמנים הכי
מתאימים בעולם. אף פעם לפני כן לא הייתי עם בחור חמוד כמוך.
בהתחלה לא סבלת שאני אומרת שאתה חמוד. לקחת את זה בתור הדבר
הכי נורא שאפשר להגיד בעולם לבן. שכל בן שאני אגיד לו שהוא
חמוד יעלב מזה. אבל אחרי