עוד לילה בלי שינה,
כתם עגול של קפה על השולחן.
זה כואב כשאתה לא מגיע,
כואב עוד יותר כשאתה כאן.

קובייה של קרח במורד הגרון,
סימנים של שנאה עצמית שכבר מתה,
בונה את עצמי מאפר בין חולות,
בוהה, מתנערת, וקמה לפתע.

מתהלכת בעולם חדש שקצת קר לי,
מחפשת בקהל תווי פנים מוכרים.
ליבי נעצר לשנייה, רק לרגע,
הבזקים של פנייך אך מוקפת זרים.

אני רוצה לסגור את הספר,
להניח הכל מאחור.
המשהו הטיפשי הזה פשוט לא נותן לי,
כאב של ילד בלב של גיבור.