סקיצה ראשונית אך איכותית
מילים, לחן ושירה: אני
גיטרה:דני מאייס

אתה זוכר את הלילה הנורא
כשבכיכר ראש הממשלה נורה?
הרוצח אז חייך כי ידע
שיש מי שימשיך אחריו את העבודה.

חבריו את דרכו המשיכו
מדינת הלכה הבטיחו.
לכן הם הסיתו, היכו והמיתו
כל מי שהעז לדבר על פינוי.

אלימות היא תמיד הערך
כשמדינת הלכה בדרך.
כבר איש לא בטוח שלא לנצח ינוח
אם יעז להשמיע את קולו השפוי.

זה לא מה שסבא התכוון כשבא פה לייבש ביצות,
זה לא מה שאבא אז דמיין כשחלם על יום בלי מלחמות.
ישראלה הקשישה פצועה וחבולה,
אותה מכים אך איש אינו שומר שם בשבילה.

בוהה לך מול המסך שוב
ומתלונן, איך במדינה כה רקוב?
איך על המדינה משתלטים
הכוחות הרצחניים והמושחתים?

אך אתה הולך לישון,
למציאות מוציא לשון.
עוצם את העיניים, חולם שבינתיים
נעלמים כל האנשים מסביב.
התמונות נעלמות מהר,
ואתה אל הספורט עובר,
הן מחוץ למקלדת גבולות המולדת
שלך הם בין שינקין לצפון תל אביב.

זה לא מה שסבא התכוון כשבא פה לייבש ביצות,
זה לא מה שאבא אז דמיין כשחלם על יום בלי מלחמות.
ישראלה הקשישה פצועה וחבולה,
אותה מכים אך איש אינו שומר שם בשבילה.

וכשתתעורר אתה תכיר
את ראש הממשלה יגאל עמיר.
הוא יחייך ויקרא לאחדות
הרי כולנו יהודים ומי שלא ימות.