|
היא עמדה שם
מפוסלת בשמש
היא פשוט עמדה שם
היא רק עמדה.
היא הייתה כל כך ודאית
היא הייתה כל כך חיה.
מבטה היה רך
שפתותיה רטטו קלות
הן היו מזמינות שכאלה
רק קראו לי לבוא.
היה לה חיוך שלה
וקולה התנגן.
שערה היה כל כך מלא אבל קליל
התעופף ברוח לכל עבר
ואפילו שמה היה מתגלגל בלשון
מן גלגול ילדותי כזה
נעים בפה.
לחיים עגלגלות ואף קטן ומעוגל גם הוא,
לא כמו שכולם רוצים - קטן וסולד - חצוף
אלא קטן כזה, קטן כזה.
רק עמדה
היא עמדה שם
חצובה באבן
היא פשוט עמדה שם
היא רק עמדה.
היא הייתה כל כך יציבה
היא הייתה כל כך נושמת.
מבטה היה ישיר
שפתותיה לא נעו
וקולה היה קר.
צחוקה פילח את האוויר הנעים
שיבר אותו לכל עבר
רסיסים רסיסים לכל כיוון
ואי אפשר היה להחזיר אותו לקדמותו.
אפה היה חד כל כך
עיניה היו שחורות ובהירות
אפילו בחושך ניתן היה לראותן
כעיני חתול הן היו מאיימות.
לחייה היו ישרות
מעט מצומקות אפילו אם אפשר...
היא הייתה כולה נוקשה. נוקשה.
רק עמדה רק עמדה. |
|
|
על אדן החלון
ישבתי
ועל ניסוח למכתב
התאבדות חשבתי.
חשבתי חשבתי, מה
כבר אכתוב,
חוץ משאני מקווה
שבעולם הבא יהיה
יותר טוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.