ליבנה אלון / מרקס |
והוא ידע להסתכל רחוק אל המחר
בדמיוני אני רואה אותו אוסף את חפציו
הולך בלילה אל היער, אורות העיר מאחוריו
בור גדול חופר בטחב ואל הטחב נאסף
ואין מי שיפריע ואין מי שיצחק
עד כמה שהבנתי, מרקס היה בכלל זמר
והוא ידע לשיר בשני קולות
ורק קול אחד נשמע
בדמיוני עולה העיר אותה השאיר מאחוריו
היא מנסה לברוח מצחוקו המטורף
אבודה לבד בחושך, ממלמלת לעצמה
ואין מי שיפריע ואין מי שיצחק
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|