[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביב זוהר
/
כי זה הסוף

נכנסתי לבנק ועמדתי בתור לדלפק הקבלה.
אנשים מחויטים עמדו בתור לפני ואחרי, מדברים בטלפונים
הסלולאריים שלהם, הופכים את העולם ומחזירים חזרה כאילו ששום
דבר לא יכול לחכות והם מוכרים וקונים ושולחים ומקבלים ואומרים
ושומעים וצועקים ובוכים ושמחים ובוכים ו...
"כן בבקשה איך אפשר לעזור לך?", קראה לעברי הפקידה שאתקרב
לעמדת השירות.
"כן אני רוצה למשוך בבקשה עשרת אלפים ש"ח"
"מספר חשבון בבקשה"
"568349"
"נעם בר נס?"
"כן זה אני"
"אפשר רק תעודה מזהה אדוני"
"בודאי"
הפקידה נתנה לי את הכסף במזומן ושמה לי אותו במעטפה.
יצאתי החוצה וצעדתי לי לעבר חנות האלקטרוניקה.
התקרבתי לחנות וכבר מבעד חלון הראוה היא חייכה אליי ואני כולי
נרגש נכנס לחנות ומצביע עליה ואומר בחגיגיות למוכר "אני רוצה
אותה!"
יצאתי מהחנות עם חיוך מאוזן לאוזן כולי נרגש לא יודע איפה
להתחיל בכלל אבל בעצם כבר הייתה לי תוכניות מוכנה מראש.
התחלתי עם מקום העבודה שלי שהיה מקום מלה חוויות ורגעים נעימים
ואני בטוח שלמרות שהיו רגעים מעיקים זה אחד המקומות שלא ארצה
לשכוח לעולם.
המשכתי משם למקומות הבילוי הקבועים שלי אם זה חנות הדיסקים
והמוזיקה ואם  זה באותו דוכן פלאפל בפינה שאהבתי לאכול בו,
המשכתי גם לאותו פאב חשוך ואפלולי מלא עשן סיגריות וריח של שמן
וטיגון מהמטבח.
התחנה הבאה שלי הייתה החברים. בהתחלה נסעתי לבקר את רוני ואת
ליאור ואחרי הביקור אצל יניב המשכתי לערן ותמיר.
משום מה השארתי את החברים הגברים לשלב היותר מוקדם ואחריהם באו
הבנות ועברתי מאחת לאחת קודם התחלתי ברותם ואחר כך בשני ואיילת
ואפילו ביקרתי אצל דניאל.
אחרי שסימנתי עוד וי הגעתי לבית הורי...
"אז מה קורה בעבודה? הכל בסדר?"
"כן אמא הכל בסדר"
"אתה רוצה לאכול משו נשאר קצת אוכל מהצהריים"
"אני לא רעב תודה"
"מה אכלת? אני מקווה שלא אכלת את הזבל הזה מהרחוב"
"לא אמא הכנתי לי בבית אוכל"
"יופי, אז מה חדש?"
"אמא אנחנו מדברים כל יום..."
"אני יודעת אולי יש משו שעוד לא סיפרת לי"
"הכל אותו דבר"
התחלתי להתייאש מהשיחה הזאת אז קמתי והלכתי לסלון לראות
טלוויזיה.
אחרי דקה הבנתי שזה לא בשבילי אז נפרדתי לשלום והלכתי.

מדליק עוד סיגריה, מחזיק ביד צו מילואים שקיבלתי לפני שבוע.
אני לא יכול יותר.
עוד טלפון ועוד פעם זאת אפרת אשתי לשעבר שלא שמעה ממני כבר
יומיים ורוצה לדעת אם אני בא לקחת את ליאורי מהגן.
אני אומר לה שאני חולה ואני עלול להדביק אותו ומעדיף שלא להגיע
והיא צועקת, רק מקטרת ומתלוננת, אני פשוט מנתק את הטלפון וקורע
ממנו את החוט.
אני לא מסוגל יותר.
זה חוזר אליי כל יום כל לילה כל חלום וכל הזיה.
מוזג לעצמי עוד כוסית ויסקי. אפרת טוענת  שאני מגזים לפעמים עם
הוויסקי ושזה לא בריא ויום אחד הכבד שלי יתפוצץ, אבל לי זה לא
אכפת אם זה יום אחד יעזור לי עם הסיוטים והפלאשבקים אז זאת
התרופה הראויה בשבילי.
מידי שנה אנחנו נפגשים כולנו באותו מקום באותה השעה מרכינים
ראש מוחים דמעה ושוב זה נעלם עד שנה הבאה ואני כבר לא יכול
יותר.

נכנסתי שוב לסניף הבנק שלי ולשם שינוי התור היה קצר, אנשים
עמדו שם שתי נשים מבוגרות ובחור צעיר ובבנק שתק,  חוץ מרעש
הניירות ואיזה טלפון שצלצל כל כמה דקות הייתה דממה, מין דממה
מפחידה כזאת כמו 'השקט שלפני הסערה' רק שפשוט כלום לא עמד
להתרחש הכל היה שגרתי מידי צפוי מידי ואפילו משעמם מידי.
"כן בבקשה איך אפשר לעזור לך"
"אני רוצה למשוך את כל הכסף שיש לי בחשבון"
"מספר חשבון בבקשה"
"568349"
כבר הוצאתי את תעודת הזהות מבלי שתצטרך לבקש הפקידה.
היה לי בחשבון עוד 53509 ש"ח וקיבלתי אותם במזומן בתוך מעטפה
לבנה.

"קרובים ומכרים יקרים.
אחרי 34 שנים אני מסיים את דרכי פה בעולם המשוגע הזה.
עברתי הרבה בחיים שעשה אותי למאושר באדם ואתם עשיתם אותי
המאושר.
כבר תקופה ארוכה שאני סובל מכאבים חזקים ולא מסוגל לסבול את
הכאבים החזקים האלה והרגשתי שאני חייב לשים לזה סוף.
אני אוהב אתכם ואזכור אתכם לנצח.
אתם חקוקים בליבי לנצח נצחים ואני מאחל לכולכם אושר רב ובריאות
ונחת.
אפרת, אני אוהב אותך,  אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך.
אני יודע שקרו דברים ואני מתנצל על כך מה שהיית צריכה לעבור
בגללי.
רציתי להיפרד מליאור באופן אישי אבל חששתי שאני לא אשלוט
במעשיי.

אמא ואבא, תודה על הכל, על כל מה שעשיתם למעני.

אני לא יכולתי לסבול יותר ואני פה נפרד מכולכם.
השארתי על השיש אצל אפרת מעטפה לבנה שתוכה השארתי כסף כדי
שתוכל להסתדר עם החובות הכספיים ובנוסף השארתי קלטת וידאו
שעליה סרט שצילמתי במהלך היממה האחרונה.
את המצלמה השמדתי אחרי התקף נוסף ואני מקווה שכל זה יפסק אחרי
שאלך.
אולי בכל זאת הייתי צריך למות שם ביחד עם כל חיילי הפלוגה
שלי...
אוהב אתכם!
"נעם בר נס"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אולי תפסיקו כבר
עם הפורנוגרפיה
הרכה.
מה רע בקצת
הרד-קור?


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/09 7:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב זוהר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה