כרמלה משקה את הנרקיסים שלה כל יום בשלוש. אני יודע את זה, כי
מנחם עובר על אופניים בצד השני של הרחוב, בדיוק באותו הזמן.
כשהמים גורמים לעלי הכותרת להרכין את ראשם, היא חושבת כמה היא
לבד מאז שאהוד נפטר.
ובדיוק באותו הזמן, כשהשיפוע של הכביש נהיה עוד יותר חד
וצופרים לו מאחור, הוא תוהה, איך זה יהיה לאכול שוב ביחד את
ארוחת השבת.
ואני מכבה את הסיגריה מתחת לחלונה של כרמלה וחושב, כמה גדול
יכול להיות המרחק בין שתי מדרכות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.