ברחובות הצרים שע"י הבית הקטן שלו הוא היה הולך איתו, תמיד
צמודים, כדי שההוא לא יידרס חס וחלילה וכדי שהוא בעצמו לא
כשהוא מציל אותו משם.
עם כשכוש זנב היה עובר פינות ברחוב החד סטרי, מרים את רגלו
הימנית ומסמן, לצורך כך ההוא הגדול היה משקה אותו בהרבה, מים
מהברז שהוא עצמו נמנע בכלל מלגעת בטיפות היוצאות ממנו, כי זו
ת"א ויש כבר חלודה בצינורות, גם של השכנים - במיוחד של השכנים
אבל גם בשלו - מישהי פעם אמרה לו ואז הוא נגמל, עבר לבירה
ועישן הרבה במיוחד בלילות היה עצוב לו קצת והיה שקט לו והיו
מחשבות מתרוצצות לו בראש הקטן שלו, שאגב לא מצביע על כלום, גם
להוא היה קטן ובכל זאת היה לו הרבה, הרבה מה ללמד את הגדול
שעצוב לו, הפעם הוא השקה איזה פרח ובפעם הקודמת סתם מדרכה עם
הרבה השתנות קודמות, ככה הוא מסמן לו את כל הרחוב ואיזה מזל
שהרחוב שלו צר - ככה מספיקה לו הכמות שההוא משקה אותו - וגם
גודלים אחלה עצים בת"א - גדולים עבים עם שורשים של עץ ג'ונגל,
לא מהמים של הברזים והצינורות כי חלודה עדיין לא עשתה טוב לאיש
ובטח שלא לורד, ההיא שהוא תמיד חושב עליה ואז רווח לו, ממש
קצת, לזמן מועט ולא תמיד, לפעמים ובמיוחד בפעמים שהוא גם רוצה
לא בכאילו אלא על אמת להרים את הרגל באיזו פינת רחוב ומה אכפת
לו בעצם? לסמן עוד ועוד פינות - וי ועוד וי ככה תמיד כי יש עוד
כאלה שהבעלים שלהם משקים אותם במים החלודים של ת"א וזה יום
יומי כל הזמן רגל באוויר. ועוד אחת.  
ואחד שעדיין חושב אם כדאי, כי מה אכפת לו בעצם?