מעניין אם ידעה, כשקצה משנת הלילה הארוכה. מעניין אם ידעה,
שהיום תנשום את נשימתה האחרונה. אם הרגישה איזה שוני, איזו
הארה. אם חוותה את הווייתה הדועכת, את עצמיותה הנעלמת. אם תפסה
את הקץ או שאולי פשוט הייתה עייפה, כמו בכל בוקר, נאבקת בקורי
הבוקר, מתערסלת במיטתה, מתעצלת לקום.
היה זה בוקר יפה. מהבקרים האלה שכמעט אפשר להתעלם מהם אבל הם
מתעקשים להתבלט, שולחים קרני שמש חמות וקולות של ציפורים ושל
משאיות זבל נוסעות ברוורס.
מהמטבח ריחות של קפה וביצה שהכין לה בעלה במסירות שראויה
להערצה. בחוסר חשק קמה ממיטתה והתארגנה לאותו היום, יומה
האחרון. כשכבר הגיעה למטבח הבחינה כי בעלה אינו שם ונזכרה
שהבוקר יש לו ישיבה מוקדמת במפעל, אבל ריח האפטרשייב שלו, אשר
כל כך שנאה, מילא את חלל המסדרון והמטבח ועורר בה בחילה איומה.
למרות הבחילה עדיין הייתה רעבה, פתחה את דלת המקרר להוציא
גבינה שתתווסף לביצה שהכין הבעל היקר וכשנטרקה הדלת בחזרה,
נשמטה תמונתה של הבת האהובה שמתה, ושעתה נשארה בתמונות שהיו
פזורות בכל הבית וגם דבוקות במגנט על המקרר. משסיימה לאכול
אספה את דבריה ויצאה בחופזה מהבית, למעשה לא מיהרה כלל אבל ריח
האפטרשייב דחק בה להסתלק עד כי לא היה בה כוח להתנגד. הצטערה
על כך שאין לה יום עמוס, רק ללכת לסופרמרקט ואחר כך לבנק ואז
עליה לחזור לביתה אשר אפוף בריח האפטרשייב ממנו כה סלדה.
בכניסה לסופרמרקט הבחינה בתורים הארוכים בקופות וזה הזכיר לה
בצורה די אירונית את התורים לחלוקת התלושים בימיי הצנע, ימיי
ילדותה. נזכרה איך פעם אחת נשלחה על ידי אמה לאסוף את התלושים
ובדרך חזרה איבדה מחצית מהם כאשר נשמטו מכיס מכנסיה. לקח לה
שעתיים לחזור הביתה באותו היום, לאחר שבדקה כל פיסת אספלט בדרך
מהתור האיום ההוא לביתה ונאלצה לשוב הביתה בפנים מבוישות.
מעולם לא הספיקה להתנצל כראוי על אותה תקרית נוראה ולפני מספר
שנים, כאשר נלקחה אמה ממנה, שבה להיזכר בתקרית ההיא אך איבדה
את ההזדמנות להתנצל.
היא אהבה לטייל בין המעברים העמוסים מכל טוב שהציע הסופרמרקט
לצרכניו הנאמנים אך היום הרגישה חסרת סבלנות וויתרה על התענוג.
ליד המאפייה עמדה גברת מגונדרת מידי והציעה לעוברים ושבים
סופגנייה. הגברת לא פסחה גם עליה וניגשה אליה עם המעדן עתיר
הקלוריות. כמה מעט ידעה הגברת על כך שהיא האחרונה שתדבר עם
האישה המוזרה הזאת בסוודר הורוד כי תיכף היא תמות. האישה
המוזרה נענתה להצעתה ונגסה באדישות מהסופגנייה. ריבה חמה חמקה
מחיבוק הסופגנייה ונזלה לאיטה על ברכיה. ללא סיבה, ללא סיבה
מיוחדת צנחה האישה לרצפה הקרה וחדלה לנשום. מבטה הקפוא היה
מופתע ומעוך וסביבה המוני סקרנים נדחקים לחזות בדרמה המתחוללת.
התורים לקופות נשארו מיותמים לכמה רגעים.