תם החלום והבוקר בשער
צהוב אפרפר וצוחק
דמותה ערפילית נמסה מתוכי
מגשם הסתיו הפוסק
ראיתי אותה ביער עבות
בחורשת אורנים ומרווה
שרועה לה תחת ענף לענה
יפה ענוגה ותמימה

צליל פסיעותיי על השביל היחף
מלטפות את שירת השלכת
אל חורש עבות של אורן ירוק
ומכושף מתחת לתכלת
וכמו בחלום בין שיחי המרווה
סתורה לה מפני החמה
יפיפיית מסתורין הקוראת לי הלום
ולראשה כיפה אדומה

רגלה הלבנה בהירה ודקה
וניחוח לה כרגב הסתיו
גורגנה מופלאה מבטה המבין
לה עיניים בצבע זהב
אצבעותיי, דיוטימה, למותניה כרוכות
ובתנועת החלום שנקטף
מובילות אל ביתי אל עלמת כלולותיי
לצלילי מחול מכושף

שמה אמאניטה אך אקרא לה דלילה
ושלי תהא לעולם
אלומה ויפה, מסתורית ושותקת
וטעם לה טעם הדם
שיקרון החושים אמברוזיה ונקטר
תרעלה בגופי מתפשטת
מול הנר הבוער ואימת האחר
היא הצל הנופל על הדלת

יש דמות בצללים הנופלים מן היער
יש אימה אמיתית ונוקמת
לא דלילה היא; אולי קליטמנסטרה
הטווה מזימות וחורשת
על קטורת האוב נישאת בגאון
אומנות נשיקת הפגיון
משאול תחתיות נלחשות הזיות
אגממנון, אדם ושמשון

תם החלום והלילה נוכח
שחור תהומי וחובק
לתוכו את עקבות צעדיה ליער
אל מחוז האחר השותק
בעיני הקרועות מנוחת לוויות
וקברות בין ענפי המרווה
פריחת סתיו אדומה תקשט את הקבר
ודם ירווה אדמה.