היום אני מבינה מיהו חבר.
היום אני מבינה מיהם האנשים שאוהבים אותי באמת ומי סתם.
פשוט סתם
הכל פשוט סתם.
היית לי חברה טובה. והתנתקתי.
אני יודעת שהיא סיפרה לך. אני ראיתי את זה בעיניים שלך ביום
שלמחרת.
ראיתי את זה בתגובות שלך, קלטתי כשדיברת איתה והיא שאלה אותך.
צר לי שאחרי חצי שנה של חברות טובה את מזלזלת באינטלגנציה
שלי.
למדתי לקרוא אותך בכל התקופה הזאת, ואני רואה דברים שפעם ראיתי
מהצד מכוונים אלי פתאום.
אני מנסה לחוש את הכאב על זה, במקום זה עולה בי איזשהו כעס.
סמכתי עלייך.

כולם אמרו לי שאת אישה רעה ואני לא האמנתי. אמרתי להם שאיתך יש
לי סוג של קשר טוב. שלי את לא משקרת, לא מנפחת, לא עושה את כל
הדברים שאת כל כך אוהבת לעשות כל הזמן.

כנראה שטעיתי.

היום אני מצטערת על כך רגע, מצטערת כפי שלא הצטערתי בחיים.
את אגואיסטית ברמות שזה אי אפשר לתאר. יש לך פה גדול שזה לא
מוסבר. את לא אדם טוב כפי שחשבתי. או שככה בחרת להיות כלפי או
שאת פשוט כזאת.

אני מצטערת. אני עדיין אוהבת אותך וזה אפילו כמו פעם.
אבל אני לא יכולה לסמוך עליך יותר.
את שותפה להרס של חברות טובה.

אולי בגלל שקינאת
אולי זה היה בכלל בלי כוונה להרוס
אני לא יודעת ואני מאמינה שלעולם לא אדע
אבל זה כבר לא מעניין אותי
היית חברה טובה שלי ויכולתי להרוס את כל העולם שלי בשבילך
אבל לא רק שלא ידעת להעריך את זה
את עוד בעטת בי בתמורה לזה.
לא הרגשתי מספיק בטוחה איתך
ודווקא איתך ציפיתי להרגיש הכי בטוחה בעולם.

לא יודעת על מה את יושבת ומרכלת איתה
זה לא רלוונטי גם
תרגישו חופשי, כי אני יודעת שהייתי החברה הכי טובה שיכולה
להיות.
נכון, אני לא מושלמת
אבל עשיתי בשבילך דברים שאני לא מאמינה שהרבה אנשים היו עושים
בשבילך.
אפילו אמא שלך לא.
סליחה אם הבנת את הדברים לא נכון
סליחה אם פגעתי
סליחה אם הרסתי משהו
סליחה שהכרנו.

15/3/07