עונות השנה משתנות,
ואיתן גם אנחנו.
גלגל האהבה ממשיך להסתובב,
אך כיוונו ותנועותיו מתחלפות עם הזמן.
רגע עולה ופעימותיו דוהרות,
רגע נופל וזועק שוב צליל אחרון,
רגע ביחד ורגע לחוד,
רגע איתך ורגע...

עלה בשלכת איבד אהבתו,
נח על רוח כי יבש הוא ונפל.
כשהיה קרוב לעץ היה ירוק ומאושר,
אך עכשיו,
התרחק מרחק שמים וארץ מאהובו.
בהשתקפות בועת הטיפה המתקרבת,
רואה, עוד סתם עלה יבש ומתגעגע.

אותה הטיפה, ראי של תחושה סדוקה,
בתוכה זכרון קרוב ואולי גם רחוק.
מהווה חוצץ וניתוק לאותה אהבה.
לשטוף ולחזק את העץ במערומיו,
כך שיוכל, בבוא העת,
לחבוק בענפיו אהבת ניצן.

אותו העץ, נשטף והתחזק, כשהיה עוד שביר.
הגיע זמנו, ונטע בליבו אהבה טהורה.
חבק בענפיו ירוק נעזב,
והתמכר מחדש למגע פריחה מלטפת.
אהבת אמת שנעטפת בחום שמש פנימית.

ואותה שמש עמוקה,
שרגע קודם חיממה עד קצות שורשים,
להטה, ופתאום יבשה ויבשה קרבה.
שמש, שברוב אדישותה שכחה פרפרים.
ועכשיו,
נותרה ריקנית ובודדה.
בוערת בעלה שלכת שאיבד אהבתו.

עונות השנה משתנות,
ואיתן גם אנחנו.
גלגל האהבה ממשיך להסתובב,
אך כיוונו ותנועותיו מתחלפות עם הזמן.
ואני
נותרתי להסתובב ולהתגעגע לבדי.
מנסה בכל יכולתי וכוחי האחרון לעצור את הגלגל,
כי אעדיף לכאוב בקרבתו של אהוב,
מאשר להמשיך להסתובב,
ולשנות עונות.