מול חבלי גופך כבר השחר נבלם
בשיר צרצרים כוכבים ופלגים
ועטרת ליטופים מידיים רועדות
ועפר עצבותי כבר רחק מתפרחת
עמימות צעדיי נהדפו  מדרכייך
כי אני האני אשר הוא חיוכך.

אתבונן בך עוד בטרם אודח מחסדך
אהיה עוד בחיקך כמזגו  של הזמן
כהיות הדברים בבדידות העזה
אמצא לי המשכב בין עגבי מפרשייך
כי אני האני אשר הוא חיוכך .

כי אני האומן שחולם חלומך
האיזמל המגלף את נתיבי בשרך
כי אני העפר והדבק הענף והתיל
והמים המרככים את גופך השותק
כמו קרן  של שמש  המייבשת דמעתך .

כי אני כמו התער  בלי איבה ויומרה
הפורם שתיקתך בין ערבות משעוליך
המיית היונים מגן ורד וקטורת
כי אני מי-הים  בין ירוקת נהר
כי אני האני אשר הוא חיוכך .

כי אני הקריאה הלוהבת בין ערפל ותהום
כי אני הממיס את גופך בין סירת מפרשיי
ואני הסערה התועה בין שמייך
ואני עפיפון ואת חוט גורלי
כי אני האני אשר הוא חיוכך.