"הרבה זמן לא חקרתם את החיים מהצד היפה שלהם"

"אנחנו שוקעים בעומס, שקועים בתוך הבוץ עמוס..."

"הבנת עמוס?..."

קשה לנו ככה
אחד ביד של השני, אחד מתחת לשני,
אחד ליד השני, אחד בתוך השני,
אחד נגד השני,
אחד בעד השני,
אחד לחוד וכמה ביחד
מלאים בסוגים של פחד.
אחד אחד נדחקים לפינות של מציאות רדיקלית.

"זה בא בתחפושות של אמונה מקסימלית"

"מקסים לי את הקודקוד, יו גאתו לאב איט!"

"אבל איך אפשר לאהוב כשאין זמן לחשוב?..."

"הא עמוס?!..." .

זה לא נוגע לנו זה... יש אש באוויר.
זה לא רק בחזית זה... על הכביש המהיר.
זה לא תוקף רק בכפר זה... תוקף גם בעיר.
זה ביחד זה לחוד.
זה אחד לשני לשלישי - כאב.
זה אחד לשני לשלישי - אוהב?
זה אחד לשני לשלישי - רעב.
אחד אחד נדחקים לפינות של מציאות רדיקלית.

"על מה כל המהומה? זה מאומה.
אתם סתם אומה של מהומה."

"האמת?... שתוק עמוס. "