כל פעם כשהוא היה בעיר הייתי באה אליו.
היינו עושים שטויות בחדר שלו, נזהרים שהקולות שלנו לא יעלו על
הווליום של המוזיקה והמשפחה שלו תשמע.
בהתחלה עוד הייתי תמימה, לא הכרתי הרבה.
והוא בדק את הגבולות שלי וגילה שהם מאוד מצומצמים. אז הוא לקח
על עצמו להרחיב אותם.
הייתי מגיעה אליו ישר כשהוא היה חוזר, הוא היה מתקשר ואומר לי
"מאמי אני פה, את באה?"
ואני כמו מאמי לתפארת מיד הגעתי.
הוא היה נוגע ומתגרה וזה היה מטריף אותי. הוא ידע מתי לחכות עד
שאני לא אוכל לעצור בעצמי ואהיה חייבת אותו, שאבקש אותו.
הוא אהב לראות אותי מתחננת, הוא אהב שהכאבתי לו וכמובן להכאיב
לי.
הוא קרא לי הלוקה שלו.
ואכן כשמי כן הייתי.
הוא היה מנסה עלי הכל, בודק עלי כל דבר שאי פעם נאמר או נכתב
בנושא.
הוא אהב לנסות כל הזמן דברים חדשים ואיך שחשבתי שהוא גמר הוא
מיד הפתיע אותי בעוד אחת מהפנטזיות שלו.
ואז יום אחד פשוט נמאס לי להיות בובת המין שלו.
רציתי לשוב להיות תמימה.
כשהוא התקשר ושאל אותי אם אני באה אמרתי לו לא. הוא מיד נלחץ
ובא עד אלי כדי להבין למה הבובה המשוגעת שלו עוזבת אותו.
אמרתי לו שנמאס עלי כל המשחקים והניסויים שהוא עושה עלי
שהחלטתי לפרק את הקשר המעוות שהיה בינינו. הוא כמובן לא הבין
מילה ממה שאמרתי והיה עסוק בלבהות בחולצתי שמתחת הסתירה שדיים
ללא חזייה.
אמרתי לו שילך וסגרתי את הדלת.
עבר כמה זמן והייתי בטוחה שעכשיו יתחילו לי חיים חדשים, לא עוד
בובת שעשועים, לא עוד הלוקה שלו.
עכשיו אני רק מישהי עצמאית שמנסה לחיות.
אבל אחרי כמה זמן הוא היה בא ומגרה אותי, מטריף אותי בתנועותיו
ומראה לי את מחשבותיו הזדוניות.
הוא היה מפתה אותי ואני התאמצתי להישאר בחיים החדשים שבניתי.
ויום אחד הוא בא אלי והתחיל לגעת ולומר לי שאני הלוקה שלו
ושהוא לא יכול בלעדיי.
ואני התמסרתי אליו, כבר לא נשאר לי כוח רצון ודעה עצמית, כבר
לא היה לי כוח להתנגד ולחזור למי שפעם ממזמן הייתי.
הוא עשה בי את ניסויו, שיחק בי את משחקיו וניצל אותי כל רגע
שהתאפשר.
ואני נשארתי בובת המין שלו.
מחכה לרגע שהוא יחזור ואז מחכה לרגע שילך.
מבחוץ מתפקדת כמו בובה ומבפנים בוכה.