אצא מביתי
לפסיעה עצובה, בודדה
כדי לנשום לבדי
מעט מאותו אוויר קר ורטוב
שנושב לו בחוץ

אחפש השבילים הנכונים
למצוא בהם את עקבותיי
בין סבך נפשי
המלא אי סדר

מתי אחזור?
ואשוב אל הכרך?
בו כל כביש הוא כביש
ודרך היא דרך
וגבולות ברורים בין הכל
ומרחק והבדל
ואינך משוטט בין עשבים שוטים וענפים תועים...
לא. את אלה גזמו מהרה
זרקו הרחק מכאן

אך אשוב, למרות הבוז
ככלות הכל גם אני שם
יוצר גבולות אלה.

וברגע זה
נעימת פסנתר
אוויר קר ורטוב
ועצב עמוק אך צלול
כל שארצה הוא חיבוק
לראותך שם בלכתי
והעצב ההוא,
שאת... כל מרפא לו,
מרפא יחיד לו
תדעי ותביני ואף תתגעגעי
חיבוק בלבד, אוהב.