"את יפה מאד!"
אמר הקשיש האדיב
כאשר ראה על פניה את רעננות האביב;
אולם היא לא הקשיבה כלל לדבריו.

לו הבחינה באור שנדלק בעיניו
ואת הסומק שעלה בין קמטיו
הייתה מבינה שמקור החום
הוא באש התמיד מימי נעוריו.

הוא חזר על דבריו ואולם
לה הספיקה פחות מדקה -
לתת לו חיוך לומר לו "תודה",
ולפנות לדרכה.