כל כך עיוור מחיוכך,
כל כך נכה מלהמשיך ולהציל
אותך, אותי, אותנו.

והימים שלי הפכו לציפיות,
והלילות שלי הפכו לחלומות.

כל כף פצוע,
מוקף בצל שלא עוזב,
הפגמים שלי רודפים אותנו
והזיכרון רחוק.
מוחק את עצמי בשבילך,
קובר שפיותי עבורך,
חזרי  אליי ככה כמו שאני
ככה.

מצייר לך חיים מכול הבא ליד,
מאמין באמונה שלך, האמיתית
שלך.
ורק אני מפגר בצעדייך,
אילם מרוב מילותייך,
חירש מרוב שתיקותייך.

וכמה שלא רציתי,
להשאיר לך אהבה,
היא נלקחה בלית ברירה.

והימים שלי הפכו לציפיות
והלילות שלי הפכו לחלומות.

כל כך פצוע,
מוקף בצל שלא עוזב,
הפגמים שלי רודפים אותנו
והזיכרון רחוק.
מוחק את עצמי בשבילך,
קובר שפיותי עבורך,
חזרי אליי ככה כמו שאני
ככה.

מחוסר הכרה ממלמולייך,
מנוון מתנועותייך,
זועק שתשמעיני גם שם.

כמה שלא הלכתי עד אלייך,
חזרתי בלי כלום,
וכמה חיוכים שלא קברתי
בשפתייך, נעלמו עם השנים,
עם כל הפגמים, שלך, שלך, שלנו...

17.1.08